שפע הטבע

המדריך המלא לגידול ירקות בבית בשיטות אקולוגיות – חלש שלישי: השקיה

איך מניחים מערכת השקיה בבית? מתי, כמה ולמה משקים ובאיזו שיטה? בחלק השלישי של המדריך השלם לגידול ירקות בגינה הביתית - נלמד הכל אודות השקיה.
Facebook
WhatsApp

כבר מגדלים ירקות בגינה וחושבים לעבור לשיטות בריאות אקולוגיות יותר? ללא דישון כימי?

רוצים להקים ערוגות ירק בגג או במרפסת ולגדל בה עגבניות?

מדמיינים את גינת החלומות שלכם מניבה פרי וירק? 

ובכלל, מהי העונה המתאימה לגדל ירקות?

המדריך בחלקים שלנו בא לתת מענה לכולכם: משלב התכנון, הכנת הקרקע ובניית ערוגות, ועד שלב השתילה, הקטיף וההתמודדות עם מזיקים, והכל ברוח הגינון האקולוגי!

בגינון אקולוגי נמנע משימוש בחומרים כימיים מתועשים הפוגעים בסביבה ומהתערבות מיותרת בקרקע. במקום – נשתמש בכל התכונות של הטבע, הצמחים והמרחב כדי לגדל ירקות בריאים ושמחים יותר. המדריך המלא לגידול ירקות בבית בשיטות אקולוגיות יכלול מספר חלקים ויפורסם בהמשכים.

בשני החלקים הראשונים למדנו איך לתכנן את הגינה הביתית שלנו,  ועל הכנת הקרקע ובחלקים הקרובים נעסוק ב: השקיה, דישון, שתילה וקטיף, תחזוקה והתמודדות עם מזיקים.

מוכנים?

המדריך המלא לגידול ירקות בבית בשיטות אקולוגיות, חלק שלישי, יצאנו לדרך!

חלק שלישי: הכל אודות השקיה

מים. אף יצור חי לא יכול בלעדיהם ובכלל – השקיה זה לרוב הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו כשאנחנו מדמיינים גידול צמחים וירקות בארצנו היבשה. המים חיוניים לצמח לתהליך הפוטוסינתזה, הנשימה התאית,  להעביר מינרלים מהאדמה לתאי הצמח, וכדי לשמור על זקיפותו, וכמובן – לקיום כל התהליכיים המטבוליים בתא, ממש כמו אצלנו.

בטבע, בבתי גידול טבעיים, לצמחים יש דרכים מדהימות ומתוחכמות מאוד לקלוט מים ולאגור אותם גם בסביבות מדבריות או טרופיות. באקלים יבש  צמחים יודעים לאגור מים על ידי גידול עלים בשרניים. אחרים מאטים את אידוי הנוזלים מהעלים על ידי העלאת שכבות של שעווה או שכבת שערות קטנות. אחרים, שולחים שורשים לעומק או לרוחב כדי לגשת למים זמינים.

בגינה הביתית שלנו ובמיוחד בגן הירק, הצמחים בד”כ אינם צמחים שעמידים ליובש ולכן נרצה לתת לצמחים את התנאים האידיאליים בכלל והשקיה מספקת בפרט בעונות הגידול – לא רק בעונה הגשומה והקצרה שלנו. לכן, נשקה אותם באופן מלאכותי בשיטה, בכמות ובזמן המתאימים. אם משקים יותר מדי – חוץ מבזבוז מים,  נקבל מחסור באוויר ליד בית השורש והתוצאה היא צמח חלש ופגיע לתקיפת מזיקים. ואם משקים פחות מדי – הצמחים יהיו במצוקה, יאבדו מהזקיפות שלהם, וחוסרים במינרלים. כך למשל, יכול להופיע שחור הפיטם בעגבנייה,  כתוצאה ממחסור בסידן (הרי המינרלים מוסעים במים). במיוחד לאחר השתילה/זריעה, חשוב לספק לצמחים לחות רציפה וגבוהה.

אז איזה שיטות השקיה קיימות?

השיטה המסורתית ביותר – אשר מדמה למעשה יום חורף גשום – הנה הצפה ועדיין מקובלת בארצות שונות ופחות בארץ. שיטה זו כוללת למעשה שימוש בצינור/הטיה של מקור מים כדי להציף את האדמה עד שהיא רוויה לחלוטין. שיטה מאפשרת חלחול איטי לעומק האדמה מה שמעודד צמיחה של שורשים עמוקים. היא טובה לעצים – אך פחות לגינת ירק.

שיטה נוספת הנה שימוש בממטרות (התזה). שיטה זו טובה למדשאות, עליי-בייבי , גזר, לשימוש בתוך חממות, או לגידולים נוספים שגובהם קטן וצפיפותם גבוהה. היא מאפשרת פיזור של כמות מדודה של מים על שטח גדול באופן רציף אך היא בזבזנית במים. נשתמש במתזים גם בהשקייה של עצים שדורשים הרבה מים כגון עצים סאב-טרופיים (אבוקדו, מנגו). זאת  מכיוון שהם אוהבים הרטבת שטח, וכן למתזים יש יכולת לספק כמות מים גדולה בזמן קצר (ספיקתם יכולה להגיע ל 100 ליטר לשעה).

השיטה הנפוצה ביותר לגינות ירק, הינה טפטוף.  בשיטה זו נניח צינורות עם טפטפות כל מרחק מסוים, שמשחררות כמות מדודה של מים בזמנים קבועים. על ידי שימוש בצינורות טפטוף, אנחנו משקים ישירות את האדמה סביב הטפטפת, בכמות מים קבועה ומדויקת, היא מצמצמת התעסקות מיותרת בהשקייה, ומשקה בדיוק בזמנים ובכמויות הנכונות כדי למנוע בזבוז ואידוי מיותר, תעזור לצמצום העשבייה ולחלחול עמוק יותר של מים – מה שמפתח גם בית שורש עמוק יותר.

בגינון אקולוגי, נתכנן את ההשקיה מבעוד מועד על מנת לחסוך בציוד ומים, ולאפשר לצמחים לגדול היטב ולהעמיק שורשים . אז – תכננתם את הגינה שלכם, הכנת את הקרקע לשתילה – הגיע הזמן להניח מערכת השקיה! וזה בכלל לא מסובך כמו שזה נראה – כל אחד ואחת יכולים לעשות את בעצמם בבית.

הנחת צינורות ההשקיה בגינה. אחרי שכבר הכנו את האדמה, אך לפני ששמנו חיפוי!
כעבור חצי שנה

איך מניחים מערכת השקיה בעצמנו?

  1. נמצא את נקודת מקור המיםבמרבית הגינות יש נקודת מים איפשהו בגינה. אם מדובר בגג/מרפסת, לא תמיד ישנה נקודת מים, ונצטרך להזמין איש מקצוע שיתקין אחת. אם בחרנו בשיטה של השקיה בצינור, נוכל לחבר אותו לנקודת המים בתוך הבית (מתחת לכיור, מאחורי מכונת הכביסה וכו’) ולמתוח אותו כל פעם שנשקה (עוד נרחיב על השקיה ידנית!)
  2. נרכוש ראש מערכת – ראש מערכת השקיה הנו יחידה מובנת הכוללת מספר רכיבים: מפצל (שמפצל את הנקודה להשקיה אוטומטית ולצינור/שימושים אחרים), ברז (לפתוח/לסגור ידנית), ווסת לחץ (מגן על המערכת מפני לחץ מים גבוה), מסנן (מגן מפני סתימות מלכלוכים גדולים), ברזים חשמליים, מחברים ובקר השקיה (אם אתם לא רוצים השקיה אוטומטית – אפשר לותר על הבקר והברז החשמליים). ניתן לרכוש אותם בנפרד או כמקשה אחת כולל ארון השקיה. לעיתים נוסיף למערכת ההשקיה מדשנת שהינו אלמנט המערבב דשן אל מי ההשקיה. על זאת נפרט בכתבה שתעסוק בדישון.
ראש מערכת לדוגמה, ללא מדשנת
  1. צינורות גדולים, צינורות קטנים, ומה שביניהםלרוב נשתמש בצינור בקוטר 16 מ”מ בצבע חום או שחור. השחור הינו קשיח יותר (דרג גבוה יותר) ומיועד להיטמן באדמה ואילו החום הינו גמיש יותר (דרג נמוך יותר) ומיועד להיפרס מעל האדמה.  קיימים שני סוגים של צינרות חומים:

     – צינור “עיוור” – ללא טפטפות. צינור זה ישמש אותנו כדי לחבר את נקודת המים עד לערוגה, או אם אנחנו רוצים לנעוץ הטפטפות ידנית. בשביל לעשות את זה, קונים טפטפות (נראות כמו כפתורים) בספיקה שאנחנו רוצים (2 ליטר לשעה = “טפטוף איטי”, יספיק לערוגת ירק), מנקבים חור (עם מחורר יעודי) ונועצים אותן היכן שנרצה. זה יכול להיות שימושי להשקיה משולבת עצים, שם אולי נרצה ספיקה יותר גדולה מאשר בערוגת הירק או לחילופין כשהשיחים רחוקים זה מזה יחסית.

     – צינור טפטוף – צינור 16 מ”מ המגיע עם טפטפות מובנות כל 30 ס”מ (בד”כ למרות שיש במרווחים שונים). בצינור זה נשתמש לרוב בערוגות ירק וכשנשתול שיחים בצפיפות. כדי להגיע להרטבה מלאה של כל השטח, אפשר להניח את הצינורות במרחק של 30סמ זה מזה ובדירוג כך שכל 15 ס”מ תהיה טפטפת. אם יש עצים בגינה , אפשר להקיף סביבם צינור טפטוף כך שסביב העץ יהיו טפטפות רבות. 

אפשרויות להנחת מערכת השקייה. הצינורות הונחו מתחת לחיפוי

זכרו לחשב את כמות המים שיוצאים ולהתאימם לעצים השונים: כמות מים כפול משך השקייה. לדוגמה, אם יש לכם 10 טפטפות של 2 ליטר לשעה סביב עץ ואתם משקים שעה בשבוע, העץ מקבל 20 ליטר…זה יכול להספיק אולי לעץ ממש צעיר. עצי הדר בוגרים מבקשים כ100 ליטר לשבוע, עץ אבוקדו 200-300 ליטר לשבוע מה שאומר שיש להשתמש במתזים כמו שציינו קודם.  לתשומת ליבכם.

     – צינורות בקוטר גדול יותר של 25 או אף 32 מיועדים להוליך מים בגינות גדולות בספיקה גבוה ולמרחקים גדולים. מהם נוציא פיצולים לצינורות 16

– השקיה זעירה – לרוב נשתמש בצינורות 8 מ”מ קטנים וגמישים כדי לחבר מצינור ההשקיה שלנו עציצים נלווים. או צמחים שנמצים רחוק יותר מקו הצינור 16 מ”מ שהנחנו

     – מחברים – בעזרת מחברי 16 מ”מ נוכל לחבר צינור עיוור לצינור טפטוף היכן שמתחילה הערוגה. בעזרת מחבר מתאים נוכל לחבר לצינור 16 מ”מ צינורות השקיה זעירה. מחברים צינור 16 לצינור 8 ממש כמו כמו טפטפת – מנקבים חור, תוקעים את המחבר, ובצד השני את צינור 8 מ”מ)

     – סוגרים – לסגירת קו ההשקיה, נשתמש בסוגרים קנויים, חוט ברזל או פשוט באזיקון. נסגור את הצינור בסופו ע”י קיפול וקשירה.

     – יתדות – בעזרת יתדות בצורת U נקבע את הצינורות לאדמה במיקום שבו נרצה שהם ישבו.

     – ברז שלוחה. ברז קטן שניתן לחברו לפני ערוגה או שטח בגינה ולסגור אותו כשרוצים לייבש אזור זה בלבד ולהשאיר את שאר הגינה מושקית. מומלץ מאוד בגן הירק.

הנחת מערכת השקיה בערוגות מוגבהות, תוך שימוש במספר רכיבי השקיה במקביל

ואם אין לי אפשרות להניח מערכת השקיה?

אם אין לכם אפשרות להניח מערכת השקיה אוטומטית, תצטרכו להשקות את הגינה שלכם ידנית באמצעות צינור. השקיה עם צינור תמיד תהיה פחות מדויקת וחסכונית – אבל זה אפשרי. זכרו שיש להשקות את האדמה בזרם מתון. השקיה של העלים, בעיקר בקיץ, עלולה לגרום למחלות, והשקיה חזקה מדי עלולה לפגוע במבנה האדמה/ לנתק שתילים מהאדמה.

דרך נוספת להשקות בלי מערכת אוטומטית זה על ידי בנייה של ערוגות פתיל. בערוגות אלו נשתמש ביכולת העלייה הנימית של המים כלפי מעלה ונשקה את הצמח “מלמטה”. בשיטה זו נניח את הערוגה או העציץ בתוך מיכל עם מים, כשבניהם בד/חבל דרכם המים עולים מהמכל התחתון למיכל העליון. לא נרחיב על כך כאן, אבל מדובר בפתרון יצירתי למרפסות וגגות!

מתי וכמה משקים?

כמובן שתלוי בעונות השנה, בחשיפה לשמש ורוח ובתנאי השטח שלכם. נהוג להשקות בקיץ פעם ביום למשך 20-30 דקות בספיקה של 2 ליטר לשעה. נהוג להשקות בשעות הבוקר המוקדמות כדי למנוע אידוי מצד אחד, ומנגד לאפשר לצמחים להשתמש במים לפוטוסינתזה. בעונות המתונות ובחורף הקצר, ניתן להשקות כל יומיים-שלושה.

השתמשו תמיד ב’כלל האצבע’ שאומר: דיחפו אצבע ליד שורש הצמח. אם לח- ההשקייה תקינה, אם יבש- צריך להוסיף השקייה (משך או תדירות) ואם בוצי/ספוג- ניתן לצמצם השקיה.

ריווח השקייה

הכלל אומר שעדיף לרווח כמה שיותר בין השקיה להשקיה בכדי לאפשר למים לחלחל ולשורש “לרוץ” אחריהם עמוק ובשביל לאפשר לאדמה להתאוורר בין ההשקיות.  בגדרות חיות השאיפה להגיעה להשקייה של אחת לשבועיים, בעצים ומדשאות – אחת לשבוע, שיחים – פעמיים בשבוע וגן הירק- יום כן יום לא.

אם אתם משקים כל יום, אנחנו מציעים שתתחילו בהדרגה להוריד את התדירות….מומלץ להתחיל את הגמילה אחרי הקיץ ולא לפניו.

אם אנחנו משקים באופן ידני – נשקה עד שיש נגר (הצטברות של מים על הקרקע) , מה שמעיד שהאדמה רוויה. במיוחד בהשקיה של מצעים מנותקים בגג או במרפסת, חשוב מאוד שיהיה ניקוז מים כדי למנוע מצב של השקיית יתר. עוד על מצעים מנותקים, תוכלו לקרוא בכתבה על גינות עציצים

שתילות לאחר הרטבת שטח באמצעות מערכת השקייה משולבת של מתזים וטפטוף

השקיה זה ממש לא מדע טילים… ובכל מקרה, אנחנו כאן לכל שאלה או בקשה.

בחלק הבא של המדריך, נדבר על דישון. נלמד על דרכים שונים לשמור על האדמה שלנו רוויה בחומרים מזינים וטובים, באמצעים אורגניים ופשוטים.


לקריאת הכתבה הראשונה בסדרה בנושא תכנון

לקריאת הכתבה השניה בסדרה בנושא אדמה פורייה

לקריאת הכתבה השלישית בסדרה בנושא השקייה