למה כדאי לשלב קטניות בגינה שלנו

קטניות – מפעל דשן אצלנו בגינה

הקטניות הן משפחת צמחים מרתקת המדגימה יחסי הדדיות (סמביוזה) מרתקים בין חיידקים לבין צמחים. בשורשי צמחים ממשפחת הקטניות דרים חיידקים מקבעי חנקן ההופכים חנקן אטמוספרי לחנקות מהן יכולים הצמחים להנות, ובתמורה החיידקים מקבלים סוכרים מהצמח. ממש win win

צמחים זקוקים לחנקן רב כדי לצמוח ולייצר מאסה

צמחים צריכים הרבה חנקן לצורך גדילתם. חנקן הוא אבן הבניין לחלבונים, לדפנות התא, ולמבנים תאיים שונים כגון הכלורופלסט, שבו מתרחש תהליך הפוטוסינתזה (המרת קרני האור ופחמן דו-חמצני למולקולות סוכר).

צמחים אינם יכולים להשתמש בחנקן הגזי שיש באוויר (כ-80% מהאוויר שלנו מורכב מחנקן), אלא סופגים מהאדמה תרכובות חנקן כגון אמוניה וניטרט.

לעומת הצמחים, יש בקרקע חיידקים שיודעים להפוך חנקן גזי לחנקות בתהליך שנקרא קיבוע חנקן. את החנקות האלו הצמחים סופגים.

למעשה, אחת הבשורות הגדולות של המהפכה התעשייתית במאה הקודמת הייתה שילובם של דשנים כימיים בחקלאות. דשנים שהכילו חנקן (וגם אשלגן ופוספט –דשנים הידועים כ (NPK שהביאו לעלייה משמעותית בתנובת השדה.

בדשנים אלו משתמשים עד היום בכל שדה חקלאי, כמעט בכל משתלה ובהרבה מהגינות הביתיות.

דשנים כימיים פחות מומלצים בגינה שלנו

ישנן סיבות שונות שבגללן אני לא משתמש בדשנים כימיים:

1. זה יקר ואני יכול לחסוך את הכסף הזה.
2. תעשיית חציבת המינרלים, השינוע, ההפצה והאריזה שלהם מזהמת ומשאירה טביעת רגל אקולוגית משמעותית.
3. הצמחים שלי (ואני בעקבותם) מפתחים תלות בחומרי ההזנה הלא טבעיים האלה.
4. הצמחים לא מפתחים יחסי גומלין מועילים עם יצורי הקרקע.

ארצה להרחיב מעט על שתי הנקודות האחרונות, שהן המשמעותיות ביותר לדעתי.

בגינה האקולוגית והבת-קיימא, אנו רוצים ליצור מערכות הרמוניות, שאינן תלותיות בנו. במידת האפשר.

אני רוצה לדשן כמה שפחות, לגזום כמה שפחות, להשקות כמה שפחות, ולהדביר כמה שפחות.

בכדי לדשן כמה שפחות, עלי לפעול כמו בטבע. אז מה קורה בטבע? מה מזין את הצמחים בטבע?

בטבע, ההזנה של הצמחים מתבססת על פירוק של חומר אורגני. חומר אורגני מתפרק לכל היסודות שהצמח צריך. הפירוק הוא איטי אך גם עקבי. מסיבה זו בגינון הטבעי אנו משתמשים בקומפוסט שהינו חומר אורגני.  צמחים אוהבים ספיגה איטית של מינרלים מהאדמה.

בנוסף, סביבת שורשי הצמח משמשת בית גידול ליצורים רבים, כגון חיידקים ופטריות, שניזונים מהסוכר הדולף משורשי הצמח, ובתמורה מפרקים חומר אורגני ומנגישים אותו לצמח. הסימביוזה הזאת בין הצמח ליצורים השונים בקרקע חשובה גם למערכת החיסון של הצמח כולו. ללא יצורים מועילים אלו בסביבת הצמח, יותר מחלות יתקפו אותו.

כאשר סביבת הצמח רוויה בדשנים  כימיים מרוכזים, לא מתפתחים אותם יחסי גומלין בין הצמח לחיים שסביבו, והצמח הופך להיות תלותי בדשן שלנו, מפונק יותר, בעל בית שורש קטן ופגיע יותר למחלות.

ברור שהצמחים בטבע עמידים יותר, צנועים יותר בדרישתם לדישון ורובם גם לא מניבים פירות עסיסיים הצורכים הרבה מינרלים.

ולעומתם צמחי הנוי והמאכל שלנו, זקוקים להרבה טיפול ומשאבים.

אז איך בכל זאת נעשיר את הגינה שלנו במינרלים חיוניים, ובחנקן בפרט?

הפתרון הוא שילוב בגינה של מערכת קיבוע חנקן.

יחסי גומלין בין צמחים לחיידקים

ישנם צמחים בטבע, שהבינו, שבכדי לקבל אספקת חנקן (או חנקות בעצם) גבוהה, עליהם להעזר במערכת קיבוע החנקן החיידקית הנמצאת באדמה סביבם.

ובעצם לאורך ההיסטוריה, נוצרה מערכת סימביוטית (הדדיות) שבה חיידקים מקבעי חנקן יוצרים מושבות בתוך שורשי הקטניות. הקטניות נהנות מדליפה מתמדת של חנקות והחיידקים נהנים מדליפה מתמדת של סוכרים (זוכרים? הצמח הוא מפעל לסוכר).

ממש ניתן לראות נאדיות (בועיות) קטנות צמודות לשורשי הקטניות.

• 

• 

• 

• 

בתמונה הגדולה – מושבת חיידקים בשורש תורמוס. בתמונות הקטנות, שדה תורמוס בבר ובמרכז- שורש תלתן עם מושבות חיידקי ריזוביום

סוגי צמחים מקבעי חנקן

המשפחה המוכרת ביותר של צמחים מקבעי חנקן, היא משפחת הקטניות המחולקת לשלוש תת-משפחות:

1. פרפרניים (אליהם משתייכים מכנף, סיסם הודי, ויסטריה, אחירותם, שעועית, אפונה)
2. מימוסיים (משפחה קטנה אליה משתייכת מימוזה ביישנית לדוגמה)
3. קסאלפיניים (אליה משתייכים צאלון, בוהיניה, כסיה, פרקינוסיה, תמרינדי. גם כליל החורש וחרוב – אך שניהם לא מקבעים חנקן, או שלא הוכח עדיין.)

חשוב לדעת שיש קטניות חד שנתיות, ורב-שנתיות: שיחים ואף עצים.

נרצה לשלב בגינה שלנו כמה שיותר קטניות שיעשירו את האדמה בחנקן.

מדברים על 20% מהגידולים החד-שנתיים שיהיו קטניות או 1 מכל 10 עצים שיהיו עצי קטניה.

אז מה מומלץ לשתול בגינה

קטניות חד-שנתיות:

את הקטניות האלו נזרע בערוגות הירק לפני שתילת הירקות שלנו, או סביב עצי פרי בגינה.  בכדי שהחנקן ישתחרר משורשי הקטניות, יש לקצור אותן או להפוך אותן אל תוך האדמה ורצוי לפני יצירת הפריחה.

סוגי קטניות חד-שנתיות: פול, תורמוס, אפונה, בקיה, אספסת, תלתן, שעועית.

קטניות רב שנתיות:

שיחים ועצים ממשפחה זו יעשירו את הגינה שלנו בחנקן. רצוי לשתול שיחי קטניה סביב עצי פרי. בכדי שהחנקן ישתחרר משורשי השיחים והעצים, עלינו לגזום ענפים (מכיוון  ששורשי העץ מתפרקים בהתאם לגיזום הנוף). את הענפים עצמם, העשירים בחנקן, אפשר להניח תחת עצים ושיחים אחרים בגינה.

סוגי קטניות רב-שנתיות:

עצים: אלבציה, מכנף, צאלון, שעועית הגלידה, תמרינדי, סיסם הודי, ינבוט לבן, מוריספרמון סוסה, בולוסנתוס נאה, אלמוגן

שיחים: אחירותם, רותם, אספסת השיח, אפונת יונה, קרקש צהוב, קידה שעירה

מטפסים: ויסטריה, שעועית לבלב, בוהניית יונאן, הרדנברגיה תלתנית, לוביית החילזון

אז שלבו קטניות בגינה וצמצמו את השימוש בדשנים.

זה פשוט, וזה טבעי.