התמודדות עם נגר עילי והצפות על פי תפישת הגינון האקולוגי
כתבה: אלי לשם
ערך: איתמר ויסמן
בישראל יש מעט גשמים ולכן חשוב לנהל אותם בתבונה ולדאוג שכל טיפת מים תחלחל לאדמה, תשקה את הצמחייה ותעשיר את האקוויפר במקום להיסחף אל הים. בנוסף, החורפים הישראלים מאופיינים בשברי ענן, מה שיכול ליצור מפגעים, סחף קרקע והצפות. אם המים יגיעו לקרקע פוריה, בריאה, ובעלת יכולת ניקוז טובה הם יחלחלו בקלות ויעשירו את האדמה. בעיה שכיחה נוספת היא ששטח מנקז אליו מים משטחים סמוכים שאינם בעלי יכולת חלחול כגון מבנים, חניות ושבילים ובעצם נוצר עומס לא טבעי על תא שטח מסויים.
מה יעלה בגורלם של המים שיגיעו לאזור בו אין אפשרות ספיגה אופטימלית? יש מספר תרחישים אפשריים שיקרו למים כאשר הם לא ימצאו שטח חלחול.
מפגעים שנגר עילי גורם להם
המים עלולים להתנקז למקום אחד וליצור “הצפה”. תופעה זאת היא שכיחה בחורף הישראלי לא רק בגינה הפרטית אלא גם בכבישים, שטחים חקלאיים ובעיקר בערים. חוסר ספיגה נוצר מחוסר שטח חלחול של אדמה בריאה. בשטחים עירוניים הנמצאים בתהליך תמידי של הפיכת שטחים פתוחים לשטחים בנויים ועיבוי ערים על ידי בנייה צפופה במקרה של סופת גשמים חריגה בעוצמתה, מערכות הניקוז לעיתים קורסות, ומים שזורמים על פני השטח – מה שמכונה “נגר עילי” – זורמים על פני רחובות העיר. גם בשטחים פתוחים “וטבעיים” תתכן בעיית ספיגה. תוכלו לראות הצפות רבות בשדות חקלאיים ושטחים פתוחים, חוסר הספיגה של הנגר העילי (הגשם) באזורים חקלאיים הוא תוצאה ישירה של אדמה “חלשה” שנחרשה פעמים רבות ואיבדה את המבנה התלכידי שלה, דוללה מחומר אורגני, ביולוגיית קרקע ושורשי צמחים ודושנה בכימיקלים לאורך שנים שהותירו אותה חסרת יכולת ספיגת מים גבוהה.
הצפות בגינה בפרדס חנה עקב נגר שמגיע משטחים מרוצפים וגגות סמוכים.
השכנים ביקשו מבעלי הבית לפתור את הנושא ולדאוג לספיגת הנגר בשיטחם
תרחיש שני שאנו רוצים להימנע ממנו הוא “סחף”. כדי להבין לעומק את נושא תיעול המים חשוב להבין חוק אצבע מרכזי – מים תמיד יזרמו למקום הנמוך ביותר. כאשר יורד גשם באזורים בהם המים יתקשו לחלחל, המים יפלסו את דרכם לנקודה נמוכה יותר ויסחפו בדרך שכבות אדמה. במצבי סחף אנו עלולים לאבד את שכבת הקרקע העילית, אשר עשירה בחיים כמו חרקים קטנים תולעים ושאר חברים חשובים שמפרקים חומר אורגני ותומכים במערכת החיים הטבעית. סחף יכול לקרות גם כתוצאה משטח משופע אשר לא נתמך בטכניקות שימור וניתוב נכונות
תרחיש שלישי: הצפות של אזורים סמוכים וסכסוכי שכנים. חלק זה מושפע בעיקר מהתנהלות חברתית. תכנון וניתוב נכון של נגר עילי יכול להיות מאד חשוב כאשר מדובר בשיתופי פעולה או יחסי שכנות במרחבים משותפים/ סמוכים. במקומות פחות מרווחים חשוב לנהל את הנגר העילי בשיתוף פעולה מתוכנן עם השכנים.
הפתרון לבעיית החלחול – חיקוי מערכת היער הטבעי
מה יש ביער שמאפשר ספיגת נגר בצורה טבעית? ואיך אנחנו יכולים לנסות לחקות את חוכמת היער בשטח שלנו?
חוכמת היער. מה הוא מספר לנו?
יישום חכמת היער בשטחים פרטיים:
כשלב ראשון נעשיר את הקרקע בחומר אורגני כדוגמת קומפוסט, המורכב מחומר אורגני מפורק שיכול לדמות אדמת יער לחה ובריאה. החומרים הטבעיים שמצויים בקומפוסט יעשירו את האדמה ויעודדו בה קיום אוכלוסיית חרקים זעירים אשר יוצרים תהליך מחזור טבעי. הזנת האדמה היא אידיאלית בכל פיסה פנויה אך ניתן עדיפות לשטחים של גידול מזון כמו עצים/ערוגות/אדניות. יש לחזור על שלב זה כפעמיים בשנה בתקופת עונות המעבר. ניתן להשיג שקי קומפוסט במשתלות וכמובן להשתמש בקומפוסט ביתי מעשה ידכם (למדריך קומפוסט ביתי לחצו כאן). בתהליך טיוב קרקע ראשוני הכמות המומלצת היא 10-40 ליטר למטר מרובע כאשר העדיפות היא להשתמש בקומפוסט ממקור צמחי.
לאחר שיצרנו בסיס בריא לאדמה עלינו לדאוג לכסות אותה בחיפוי קרקע שיגן על האדמה. חיפוי הקרקע מצל על הקרקע ומצמצם התאדות של מים מהחום והשמש, מהווה בית גידול ליצורי הקרקע, מאזן טמפרטורות ומונע סחף. המטרה היא לדמות נשירת עלים ופירוק חומרים טבעי ולכן נשתמש בחומר אורגני אשר זמין לנו, ניתן להשתמש בעלים יבשים, רסק גזם, כסחת עשב. למעשה סוג החיפוי אינו קריטי ותמיד מומלץ להשתמש במה שנגיש ובחינם. טכניקה זו של חיפוי קרקע יבש פופולרית בשיטת הפרמקלצ’ר ונקראת באנגלית מאלץ’. החיפוי העמיד ביותר הינו רסק העץ או רסק הגזם- תלוי מה חומר הגלם שהשתמשו בו להכנתו.
תפקיד הצמחייה במערכת וצמצום הסחף בעזרתה
על מנת להשלים את מערכת היער הטבעית שלנו אנו רוצים לשלב בשטח כמה שיותר צמחים בכלל ובפרט צמחי חיפוי שיגדילו את המגוון הביולוגי הקיים בשטח, ישלחו שורשים שיאחזו את תלכידי הקרקע וייחקו את הרקבוביות ביער בעודם יוצרים צל, מונעים נביטת עשבים לא רצויים ולבסוף מתפרקים ומטייבים את הקרקע. צמחים אלו יכללו צמחי חיפוי כמו צמחייה משתרעת (ליפיה זוחלת, דיכונדרות, תלתן זוחל) וקטניות שעושות עבודה נהדרת בהזנת הקרקע בחנקן כמו בקיה, תלתן, ואספסת.
שורשי הצמחים והחיים סביבם (ריזוספירה) מחזיקים את האדמה הלכה למעשה.
שורשי הצמחים וביולוגיית הקרקע מחזיקים את תלכידי הקרקע
תכנון פני השטח לחלחול מקסימלי
מלבד דאגה לספיגת מים אופטימלית בשטחים ייעודים לגידול מזון כמו עצי פרי וערוגות חשוב לתכנן ולבנות מערכות תומכות לכל קצוות השטח. בתכנון אחראי תמיד נתכונן למצבי קיצון – במקרה שלנו כמות גשמים קיצונית לעונה ולמיקום.
כדי להבין מה הן הטכניקות והאלמנטים שיתמכו בספיגה אופטימלית של נגר עילי וימנעו סחף והצפות בשטח הספציפי שלכם התחילו מהתבוננות. האם יש שיפוע בשטח? מה הנקודה הנמוכה ביותר בשטח אליה יזרמו המים? האם יש צמחיה בקצוות השטח שעלולה לסבול מסחף? בזמני גשם מומלץ לצאת ולצפות בכיווני זרימת המים בגינה, גם כמה שעות לאחר הגשם ניתן לראות בבירור שובלי סחף שיכולים לשמש כמפה לזיהוי ״בזבוז״ המים.
נשמח לעזור לכם בתכנון השטח שלכם
אלמנטים שונים שיעזרו בחלחול המים בשטח
1. סוול, 2. בור חלחול פשוט, 3. תעלת ניקוז עם צינור שרשור, 4. בור חלחול תקני, 5. טרסות
סוול / שחל"פ:
חפירת סוולים או בשמם העברי שוחות להעלאת פוריות (שחל”פ). סוולים מומלצים בשטחים עם שיפוע. המטרה היא לחפור שקעים באדמה בניצב למדרוןואף להגביה את הדופן במורד המדרון ולמלא אותם בחומר אורגני שיספוג את המים ויחזיקם לאורך זמן. המים שיגיעו מהמדרון “ילכדו” ויעצרו בסוול החפור במקום להמשיך להיסחף. בחלק הנמוך של המדרון ניתן לשתול צמחים שיסייעו בהאטת המים ושמירתם בסוול – דבר זה ינתב את המים להיספג לעומק ולא לאורך.
גומחות ואוכפים:
נבחר נקודות אסטרטגיות שאנו רוצים להגביר ספיגת מים בהן כמו לדוגמה עצי פרי ונבנה מסביבן גומחה, מעין מעגל מוגבהה מסביב לעץ אשר ילכוד את המים בעזרת דפנות גבוהות. במידה ובשטח יש שיפוע ניתן להכין חצי גומחה רק בצד הנמוך יותר, איפה שהמים “בורחים”, טכניקה זו נקראת אוכף מכוון שהצורה התומכת את הקרקע נראת כאוכף “C“
איור מתוך ספרו של בראד לנקסטר
טרסות:
טרסות הן מדרגות שטחי גידול מזון בשיפוע הררי. במקום שמי הגשמים ירדו במורד ההר ויסחפו איתם אדמה עלית הם מאטים ומחלחלים בכל מדרגה עוד קצת לאורך המדרון. הטרסות גם עובדות כמסננות ומונעות את סחף הקרקע. טכניקה זאת כוללת עבודה והשקעה יחסית רבה אך בהחלט מומלצת בשטחים מתאימים. חושב לקרוא מעט קודם על הכנת הטרסות. זה פשוט, אולם כדאי להבין את סידור האבנים הנכון.
שבילים מחלחלים:
כמו שציינו, אחד מהבעיות היא שאנו מצפים משטח מסויים לספוג יותר ממי הגשם שיורדים עליו, לספוג גם את המרזבים והנגר שזורם על השבילים והחניות. הפתרון הוא לנסות לבנות מלכתחילה שבילים מחלחלים במקום שבילים מבוטנים ואטומים. דוגמה לשבילים כאלו הם אבני מדרך או אבנים משתלבות ללא בטון. יש גם אבנים משתלבות המיועדות לכך.
תעלות ניקוז
חפירת תעלות בדרך ידנית או עם מחפרון היא אופציה נהדרת למי שיכול להשקיע את הזמן והעבודה. מדובר על טכניקה יחסית פשוטה של חפירת תעלות שינתבו את הנגר העילי למקום הנכון ביותר עבורם ולהרחיקם משטחי מגורים/שטחי גידול מזון.
בריכות ניקוז, בריכות חורף:
ניתן לחפור בריכה בנקודת ההיקוות ולהעזר בה לניקוז השטח. הבריכה יכולה להיות ללא דיפון ואז בעצם תשמש כבריכת חורף. ככל שרכיב החרסית באדמה יהיה גבוהה יותר היא תחלחל לאט יותר. לפעמים ניתן לשמור עם מים לשבועות רבים ולתרום למגוון הביולוגי בשטח באמצעות זימון של ציפורים, דגים ודו-חיים רבים. לחילופין, ניתן לדפן את הבריכה ביריעות אטומות ולשמור על המים לצןרך רחצה או השקיית הגן. כמובן שבמקרה זה צריך להבין את יסודות הקמת בריכה אקולוגית על כל מה שמתשמע מכךף שילוב של צמחיית מים, דגים, מיקום נכון ונושא הסרקולציה.
ניקוז באמצעות צינורות שרשור:
בבסיס טכניקה זו עומד הרעיון שאנו רוצים להוביל את המים מאזור ההיקוות אל חלק אחר בשטח שיכול לספוג יותר מים או לנקז לשטחים סמוכים. הרעיון פשוט. חופרים תעלה עמוקה בעומק של 60 ס”מ וברוחב 40סמ. מניחים שכבה של כ 10-20 ס”מ חצץ גס ועליו מניחים צינור שרשור מחורר המצופה ביריעה גיאוטכנית (למניעת סתימת חריריו). את הצינור מכסים בחצץ בשכבה של 20-30ס”מ ולבסוף בשכבה של 20 ס”מ אדמה גננית. כמובן שצריך לדאוג לשיפוע מתאים של 2-4% כמתואר באיור למעלה.
בתמונה: הטמנה של צינור שרשור באחת הגינות שלנו. בדוגמה זו, בעלי הבית ביקשו שלמען יחסי השכנות נקח מקדמי ביטחון נוספים פרט לחיפוי המאסיבי של הקרקע, הקומפוסט שפוזר, השתילות והסוולים שביצענו בשטח – ולכן חפרנו תעלות ניקוז עם צינורות שרשור.
עבודות עפר ובניית שיפועים:
השלב הראשון בהקמת גינה הוא סידור שיפועים נכונים. יש לחשוב מראש ובהתאם לתוואי השטח לאן אנו רוצים שהמים יזרמו. נהוג ליצור שיפועים של 2-4% באמצעות מחפרון. לסבר את אוזננו, 1% שיפוע הוא ירידה בגובה של 1 ס”מ לאורך 1 מטר של שטח.
בתמונות: כיווני החץ מציינים את השיפועים שסידרנו בשטח באמצעות מחפרון. 2-4% המובילים החוצה מהשטח.
בורות ספיגה פשוטים:
בור ספיגה פשוט ומאולתר הינו בור בעומק של כ 1 מטר שמילאתם אותו בחלוקי נחל או חצץ גדול. נמקם אותם בנקודת היקוות המים ולאורך השיפוע המוביל אליה.
בור ספיגה תקני:
בתים חדשים שנבנים מחוייבים במיקום של 2 בורות ספיגה כאלו. ישנם קבלני ניקוז שיודעים את עבודתם אך הרעיון פשוט. חופרים בור בעומק 8 מטר, טומנים בו צינור שרשור ומכסים במכסה מחורר. המים זורמים אל הבור ומחלחלים שם. לעיתים מנקזים אל בור הניקוז את תעלות השרשורים שמוקמו בשטח.
לסיכום, ניהול נכון של ניהול נגר עילי הינו מבורך וחשוב במיוחד במקום יחסית יבש כמו ישראל ובכדי להגן על האדמה שלנו מסחף קרקע. עבודות ניהול נגר יכולות להתבצע בסדר גודל קטן וידני ועד לשימוש במיכון כבד, מומלץ להתחיל את העבודות בעונה היבשה ולכן מומלץ לחכות לאביב. אנו מקווים שהכתבה עזרה לכם להבין טוב יותר את הנושא והעניקה לכם השראה ליישום טכניקות בשטחים הנגישים לכם.
רוצים שנתכנן ונקים עבורגם גינה אקולוגית?