מה ההבדל בין הומוס תולעים לקומפוסט?

חמש אחר הצהריים עומס החום עדיין מורגש

האוויר עומד, לח ומחניק

את רוב הסופ”ש העברנו בין הבריכה שבחצר למיזוג שבסלון

החלטנו לסיים את סוף השבוע בים

טלפון לחברים, התארגנות מהירה, סנדוויצים ויצאנו.

עשרים דקות זה כל מה שלקח. התארגנו מהר, הפתענו את עצמנו

שלושת הילדים ישבו במושב האחורי. הגדולים בצדדים ועופר בן השנה וחצי במרכז

“אבא, מה לעשות עם הקליפות של הבננות?” שאל עידו

“תזרוק לפח, בבית נעביר לקומפוסט”

“בשביל מה צריך קומפוסט?” שאלה שני

עניתי לה בקצרה. ובאותה הזדמנות החלטתי לכתוב פוסט בנושא

חומר אורגני הוא תוצר פירוק של צמחים, בע”ח, זבל בע”ח, וכד’.

אדמה פורייה מכילה אחוזים בודדים של חומר אורגני. אדמות גינה לדוגמה יכולות להכיל בין 5% ל10% חומר אורגני. נשמע מעט? אולי, אבל יש חשיבות אדירה לחומר האורגני. כל אחוז משנה את תכונות הקרקע.

החומר האורגני חשוב ביותר להזנת הצמחים ולעידוד פוריות הקרקע ובעל תכונות מועילות שונות:

תכונות פיזיקליות: מגביר את אוורור האדמה, מונע סחף קרקע, משפר את אחיזת המים.

תכונות ביולוגיות: עידוד גדילת מיקרואורגניזמים, מזונם של תולעי האדמה ויצורים אחרים, תמיכה בגדילת הצמח, וכד’.

ותכונות כימיות: מאזן את חומציות הקרקע, משפר את הרכב היונים בה, ועוד.

נרצה כמובן לעלות את אחוז החומר האורגני באדמה. זה יכול להיעשות באמצעות חיפוי קרקע אורגני, שתילת צמחי מאלצ’ינג (שמשירים עלים רבים), שתילת עצים נשירים או הטמעה בקרקע של קומפוסט והומוס.

רבות מדובר על צמד החמד הזה, קומפוסט והומוס. ואנחנו יודעים שטוב להשתמש בהם.

אז מה זה קומפוסט ומה זה הומוס? ומה ההבדלים ביניהם?

קומפוסט

חומר אורגני בדרגת פירוק בינונית, שהוא תוצר הפירוק של חומרים אורגאניים מורכבים יותר. תהליך הקומפוסטציה הינו תהליך טבעי שמתרחש בטבע. במהלכו חומר אורגני, כגון חיות וצמחים מתים, צואת בע”ח, אפר ועוד מפורקים ע”י פעילות אורגניזמים שונים כגון חיידקים, פטריות, תולעים וחרקים, ומוחזרים אל מעגל החיים (נקרא גם מעגל הפחמן).

בני האדם החליטו לחקות תהליך זה כדי להיפטר מפסולת אורגנית בצורה מרוכזת ומואצת (בתוך קומפוסטרים) והרווח הוא כפול: להיפטר מפסולת אורגנית ולהפוך אותה למשאב, ואף למוצר שניתן למכור.

קומפוסט בדרגת פירוק גבוהה נראה כמו אדמה אחידה, אך לא תמיד מגיעים לרמה זו וניתן למצוא בקומפוסט שבבי עץ וגלעינים קשים שלא התפרקו. גם זרעים קטנים יכולים לשרוד את התהליך, אם לא הגיע לטמפרטורות גבוהות. אותם זרעים עלולים לנבוט עם פיזור הקומפוסט.

אז מה הוא אותו תוצר/אוצר? הקומפוסט הינו בעצם דשן אורגאני טבעי שמתפרק לאט, מעשיר את הקרקע במינרלים חשובים, מחזיק מים טוב, מונע סחף קרקע, מעלה את אווריריות הקרקע, ומעלה את פוריותה על ידי עידוד פעולה של מיקרואורגניזמים המסייעים להתפתחות הצמחים.

הרכב הקומפוסט משתנה בהתאם לחומרי הגלם ממנו הוא עשוי וכמובן מהדרך בה נעשה. מקובל להכין קומפוסט מפסולת מטבח וגינה (כמות ביתית), או מזבל בע”ח בשילוב עם גזם פרדסים (כמות תעשייתית).

הומוס

כדאי להבהיר בהתחלה שהביטוי הומוס יוצר מעט בלבול מכיוון שמשתמשים בו לשני פרושים שונים (ואולי בעצם דומים):

1. תוצר הפרוק של חומר אורגני ע”י תולעי אדמה. באנגלית נקרא VermiCompost

2. הוּמוּס, או רַקְבּוּבִית בעברית‏^[1], הוא סך החומרים האורגניים המצויים בקרקע אשר הגיעו לנקודה יציבה ממנה לא ימשיכו להתפרק (מתוך ויקיפדיה). באנגלית נקרא Hummus

אנחנו נדבר כאן על השימוש השני

ההומוס נהגה כמו חומוס רק עם “הא” (באנגלית זה ממש נשמע אותו הדבר וזה די משעשע).

בניגוד לקומפוסט שהוא תוצר הפירוק של ערב-רב של אורגניזמים (שברובו לא אופיין עדיין), הומוס תולעים הוא תוצר פירוק חומר אורגני ע”י תולעי אדמה (earth warms).

התולעים אוכלות חומר אורגני מפורק (בד”כ לא ינגסו בעלים או פירות וירקות טריים) כגון זבל בע”ח (צואת סוסים יבשה היא המאכל האהוב עליהם), קליפות ירקות וחומר אורגני שכבר התחילו להתפרק, ומיקורואורגניזמים שונים.

החומר עובר בקיבתם, מתעכל ע”י פעילות מכאנית ואנזימתית ובעזרת חיידקי מעיים ששוכנים בקיבתם. החומר המעוכל יוצא מהצד השני. חומר זה נקרא הומוס.

אגב, לתולעים אלו יש תרומה אדירה לעיצוב תכונות הקרקע. אומרים ש-2.5ס”מ מכל אדמת כדור הארץ נהפכת כל 10 שנים מפעילות התולעים הנמרצת בה. ב-10 דונם יש בין 100 אלף למיליון תולעי אדמה.

ההומוס אינו מכיל זרעים או עצמים גדולים כמו הקומפוסט, ואינו מכיל זרעים שיש חשש שינבטו. הוא כן מכיל אנזימים וחיידקים המועילים לצמחים ונקי מחיידקים מחוללי מחלות. החומציות בו בד”כ יותר מאוזנת והיא סביב(pH 7) ולכן מומלץ להשתמש בו באדמות בהן יש חשש לחומציות לא מאוזנת.

שלא

בקורס גינה בת קיימא, נדבר על קומפוסט והומוס, על שיקום אדמות, מיקרואורגניזמים , גילדות צמחים ועוד. פרטים בקישור

מילה קטנה על דשן כימי

דשן הינו קבוצה של מינראלים הנדרשים לצמח לשם גידולו. הוא ניתן בצורת נוזל, אבקה, גרגרים. אף אפשר לשלבו במערכת ההשקייה האוטומטית. הדשן הוא תוצר תעשייתי שמיוצר ממחצבים שחוצבים ממעמקי האדמה או מייבוש אגמים כגון ים המלח. מרכיביו ידועים וקבועים והם בד”כ אשלגן, חנקן וזרחן וידועים בראשי התיבות NPK .

חסרונותיו רבים, כי, למרות פשטות היישום שלו, שימוש ממושך בו יכול לגרום להמלחה של הקרקע וזיהום מי התהום.

בנוסף, טביעת הרגל האקולוגית של תהליך זה (רמת הזיהום הסביבתי שנוצרת בעקבות היצור שלו), היא גבוהה. קיימים סוגים רבים של דשנים. אך יש שתי קבוצות עיקריות: דשנים מהירי תמס ודשנים בשחרור איטי. ההבדל העיקרי הוא ברמת זמינות המינראלים לצמחים. הדשנים קלי התמס (מומסים בקלות במים) זמינים לצמח. הם ניתנים לעיתים תכופות באופן קבוע, כאשר מינוני יתר יישטפו מתחת לבית השורשים ולא ינוצלו על ידי הצמחים. דשנים בשחרור איטי משתחררים בהדרגה, רמת הזמינות נמשכת לאורך תקופה ארוכה (יכולה להגיע לחודשים).

“פינוק” הצמחים שלנו במינרלים זמינים מאוד, כאלו שיש בדשן, מפריע לתהליכים ביולוגים טבעיים ובסופו של דבר יוצר תלות של הצמח בדישון. דוגמא לתהליך כזה הוא קיום סימביוזה בין שורש הצמח לפטרייה (נקרא מיקוריזה): הפטרייה שעוזרת לצמח לספוח מינרלים כבר לא דרושה כשיש דשן בסביבה והסימביוזה לא מתפתחת בצורתה הטבעית, וכך גדל צמח “מפונק” שתלוי בדישון.

 בואו ננסה לסכם את ההבדלים בין קומפוסט להומוס

הומוס וקומפוסט אינם שוללים זה את זה, אלא מהווים שיטות שונות ומשלימות של השבחת הקרקע. יותר מזה, שימוש בהומוס יכול להגביר את פעילותו ארוכת הטווח של הקומפוסט.

נסענו בין ברכות הדגים של קיבוץ נחשולים, מתקרבים אל קו החוף.

רכבים וטנדרים חנו בצדי הדרך בין קני הסוף

הגענו לחוף שהיה ריק יחסית בשעה כזו

“קדימה ילדים, שכל אחד ייקח את הדברים שלו”

“איפה התיק ים!?” שאלתי את חלי

נראה שהוא נשכח בבית

למזלנו כולנו כבר היו לבושים בבגדי ים

המים היו ממש חמים, גם לאחר השקיעה כשהחל להתקרר בחוץ היה נעים להתרחץ

זהו, השבוע נגמר ומתחיל חדש

חזרנו הביתה

הילדים נרדמו באוטו, לבושים בלונגים ושמיכות שהיו באוטו, רגליהם מלאות בחול.