קומפוסט

“עידודי, שכחת משהו לא?”

“אוף, אבא, אל תזכיר לי אני זוכר. אנחנו בית ירוק כמו הגן שלי” רטן עידו וחזר לשולחן להוריד את הצלחת שלו.

“זה לפח אריזות?” הרים את גביע החומוס הריק

“כן, חמוד”.

“וזה לקומפוסט?” הרים את קצה המלפפון

“כן, מתוק”.

“ומתי אפשר לשחק כדורסל?”

“עוד מעט, אחרי שתנוח קצת אחרי האוכל. הגוף שלך רוצה לעכל את האוכל לאט ובנחת.”

“אני לא עייף. אני לא רוצה לנוח”.

כעבור שעה הערתי את עידו, שישן עמוקות על הספה הצהובה שבסלון.

“קום, מתוק, בוא נלך לשחק כדורסל לפני שמחשיך”.

עידו פתח חצי עין כועסת “תעזוב אותי, אני רוצה לישון עוד”.

נושא הפוסט היום הוא הקומפוסט. זהו הרכיב הבסיסי והחשוב ביותר בגינה שלנו ובגינות פרמקלצ’ר בפרט. ערימת הקומפוסט מסמלת את המעגליות, עקרון המחזור והיכולת שלנו להפוך פסולת למשאב.

הקומפוסט הוא דוגמא לפעולה קטנה שכל אחד מאתנו יכול לבצע שמחזירה איזון למערכת הביתית ובאימוץ ע”י מספר גדול של אנשים – גם למערכות העירוניות והארציות.

מה זה קומפוסט (דשונת בעברית)?

קומפוסט הוא תוצר תהליך קומפוסטציה. קומפוסטציה (הדשנה בעברית) היא תהליך, בו חומרים אורגניים – שמקורם מהחי או הצומח – עוברים פירוק בתנאים מבוקרים. פירוק החומר נעשה בתהליך חמצון ביולוגי ממושך שפולט חום (תרמופילי), שבמהלכו מתפרק חומר אורגני מוצק בצורה יסודית, כך שבסופו של דבר מתקבל חומר אורגני אחיד, אדמתי, חסר ריח ומיוצב‏. נכון שפירוק חומר אורגני, כלומר ריקבון, יתרחש גם באופן טבעי ללא התערבותנו, מספיק שתחפרו באדמת יער תחת העצים ותראו שם תהליך קומפוסטציה טבעי. אך בשונה מתהליך ריקבון טבעי, תהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים (תהליך אירובי, טמפרטורה גבוהה, לחות גבוהה), לשם קבלת תכונות הקומפוסט הרצויות. אנו בעצם מחקים את הטבע אך באזור תחום ומוגדר שיכול להתמודד עם כמויות גדולות של פסולת בו זמנית

למה להשתמש בקומפוסט?

נראה שבשנים האחרונות קרנו של הקומפוסט עולה. אם בעבר השתמשו בו בעיקר אנשים שוחרי איכות סביבה וגינון, נראה שהיום עירייות וממשלות מכירים בעובדה שלשימוש בקומפוסט יש יתרונות כלכליים אדירים: חיסכון בפסולת, הקטנת פליטת גזי חממה, צמצום חלחול מזהמים למי תהום, הקטנת הצורך לקנות דשנים יקרים, מכירת הקומפוסט המופק מפסולת שבעבר עלה כסף לטפל בה, ועוד.

לשימוש בקומפוסט בחקלאות יתרונות גדולים:

• • ערבוב במצע גידול המשמש לגידולים ולהנבטות.
  • מניעת סחף קרקע ושיפור אחיזת המים של הקרקע. הקומפוסט סופח מים פי 20 ממשקלו.
  • איזון מליחות הקרקע.
  • איזון חומציות הקרקע (בעיקר נוגע להומוס, עליו ארחיב בהמשך)
  • טיוב הקרקע ע”י הוספת חומרי תזונה לצמחים.
  • שמירה על המגוון הביולוגי וביסוס אוכלוסיות מיקרואורגניזמים מועילות בקרקע ובכך הקטנת כמות מחלות הצמחים

כל אלו מגדילים את היבול ומשפרים את איכותו. לישראל יש עניין מיוחד בשימוש בקומפוסט היות שקרקעות הארץ מאופיינות ברמה נמוכה של חומר אורגני ורמת מלחים גבוהה.

ישנם גם יתרונות סביבתיים לשימוש בו:

• צמצום כמות הפסולת בה יש לטפל (חומר אורגני מהווה מעל 50% ממשקל הפסולת הממוצע למשפחה). אנחנו בבית מוציאים שקית זבל כל 3-4 ימים מאז שאנחנו מייצרים קומפוסט, לעומת כל יומיים קודם לכן.
• מניעת מטרדים הנגרמים מאשפה טרייה, כגון ריחות רעים ומקור לדגירת חרקים ומזהמים.

חסכון כלכלי:

אם נעשה חישוב פשוט: קומפוסטר בגודל מטרXמטרXמטר יניב קוב קומפוסט שזה 1000 ליטר. שק של כ-25 ליטר עולה כ15 ₪. אז ל1000 ליטר זה 600ש”ח שחסכתם.

איך מכינים קומפוסט לבד?

ישנן כמה שיטות, שנבדלות בקצב התהליך ובמאמץ שאנו משקיעים. ערבוב תכוף של הערימה מסיים את התהליך מוקדם יותר (כ 8-10 שבועות) וללא ערבוב כלל התהליך נמשך כ- 3 חודשים אך מהפירוק האיטי יותר התוצר איכותי יותר (כמו התהליך הטבעי בטבע). אפשר להגיד שככל שהופכים יותר את הקומפוסט, פרט לכך שזו הרבה עבודה, אנחנו מכניסים בבת אחת הרבה חמצן, שגורם בסופו של דבר לאיבוד של חומרי תזונה שמתאיידים.

ניתן לבנות את הערימה בתוך קומפוסטר או כערימה פתוחה. אבל ערימה פתוחה פחות יציבה וגם נתונה לחסדיהם של בע”ח גדולים (חתולים, כלבים, נמיות) ופגעי מזג אוויר (רטיבות יתר בחורף, וייבוש בקיץ).

אז איך בונים קומפוסטר:

• בונים קומפוסטר ע”י חיבור של 4 משטחי עץ בעזרת חוטי ברזל. הדפנות צריכות לאפשר כניסת אוויר חופשית.
• בונים מכסה מקרשים נוספים. אפשר לכסות בבמבוק או כפות דקל יבשים.
• ממקמים על האדמה באזור מוצל. מגע עם האדמה חשוב כדי לאפשר תנועה חופשית של חרקים. מיקום טוב הוא תחת העץ: העץ מצל על הערימה ובתמורה מקבל עודפי מים וחומרי תזונה משובחים.
• מניחים בתחתית ענפים עבים שיתפרקו לאט ויאפשרו איוורור מלמטה.

• 

ניתן כמובן לקנות קומפוסטר מפלסטיק, אבל אנחנו פחות אוהבים לקנות דברים ומעדיפים לבנות מחומרים זמינים…

איך מתנהלים עם הפסולת האורגנית בבית:

• • אוספים במיכל (שעומד על השיש במטבח) פסולת מטבח במשך 2-3 ימים (הרקבון מתחיל כבר שם).
  • אוספים הכל, פרט לאוכל מתועש (עם צבעי מאכל והרבה סוכרים): ירקות ופירות, תבשילים שפג זמנם או הושארו בצלחת, שאריות תה וקפה, ניירות (לגזור לחתיכות קטנות)….
  • שופכים למרכז הקומפוסטר (בצדדים קל יותר לזבובים להגיע) ומכסים בחומר יבש, כדי למנוע התקהלות מעופפים. ניתן לכסות בכל חומר אורגני יבש: בעלים יבשים, נייר גרוס, שאריות כיסוח דשא שהתייבשו. היחס הנכון הוא 1 נפח פסולת מטבח ל-2 של חומר אורגני יבש.
  • סוגרים את מכסה הקומפוסטר.
  • דואגים שהערמה תהיה לחה. כשאתם שוטפים את מיכל הפסולת שבמטבח – שיפכו את המים לערימת הקומפוסט.
  • כשהקומפוסטר מתמלא (וזה לוקח זמן כי הערימה נדחסת כל הזמן), מכסים את הערימה בשטיח ישן או קרטונים ועוזבים לשלושה חודשים. במהלך תקופה זו יש לדאוג להרטיב את הערימה כדי שהתהליך
  • ימשיך . התדירות הרצויה היא אחת לשבוע.
  • אם הכנתם פתח בתחתית הקומפוסטר, ניתן כעקרון לקחת קומפוסט קודם לכן, במידה ומוכן, מתחתית הערימה.

מה קורה בתהליך הקומפוסטציה?

שלב מזופילי – זה השלב ההתחלתי, שנמשך ימים בודדים, ובו מיקרואורגניזמים שמקורם בשאריות המזון, ובסביבה (ממים ומהאוויר) מתחילים לפרק את החומר האורגני. בשלב זה חלה התרבות מהירה של מיקרואורגניזמים שונים (בעיקר חיידקים) ומתחיל להשתחרר חום. שלב זה מבוסס על פעילות חיידקים מזופילים – המתקיימים בצורה מיטבית בטווח הטמפרטורות שבין 20 ל- 45 מעלות צלזיוס.

השלב התרמופלי – השלב שבו מתרחש עיקר פירוק החומר האורגני ע”י חיידקים תרמופיליים. בשלב זה אוכלוסיות תרמופיליות של חיידקים מנצלות את החומר האורגני הקל לפירוק (חלבונים, סוכרים). פטריות לא פעילות בטמפרטורות כאלה. במהלך הפרוק משתחרר חום, שמעלה את טמפרטורת החומר עד ל –ºc 70. השלב התרמופילי נמשך כ – 2-3 שבועות. במהלך תקופה זו מושמדים רוב זרעי הצמחים והחיידקים הפתוגנים לאדם ולצומח. שלב זה חשוב במיוחד כאשר מייצרים קומפוסט מזבל אנושי וחשוב להשמיד את הפתוגנים.

שלב ההתקררות – השלב בו רוב החומר האורגני קל-הפירוק נוצל, קצב הפרוק יורד, יש פחות פעילות חיידקית ולכן מתחילה התקררות. האוכלוסייה המיקרוביולוגית מתחלפת באוכלוסייה מזופילית, המורכבת בעיקר מפטריות וחיידקים שיודעים לנצל חומרים אורגנים מורכבים יותר (צלולוז, המיצלולוז).

שלב הייצוב וההבשלה – זהו השלב האחרון בתהליך הקומפוסטציה ואורכו תלוי במידה רבה באופי החומר המרכיב את הקומפוסט, במידת הבשלות הרצויה ובשיטת הקומפוסטציה. שלב זה נמשך מספר שבועות עד חודשים, ובמהלכו מתרחש פירוק חומר אורגני בקצב איטי ונוצרים חומרים אורגנים יציבים יותר. בשלב זה מתאכלס הקומפוסט באוכלוסייה מיקרוביולוגית מזופילית תחרותית, המקנה לו תכונות של כושר דיכוי מחלות צמחים.

איך יודעים שהקומפוסט שהכנו מוכן?

• כשלא רואים המוני חרקים שמאכלסים אותו (כי נגמר להם מה לאכול ברגע שהחומר האורגני מפורק).
• כשאין שום חתיכות של דברים שנראים כמו המקור. הכל פורק כבר.
• כשיש לו ריח נעים של אדמת יער.
• כשהוא קר ופירורי למגע (התהליך התרמופילי נגמר מזמן).
• קומפוסט טוב שכאשר לוקחים ביד חופן ומועכים חזק, יוצאת טיפת מים בודדת מבין האצבעות. זהו מינון הלחות הרצוי.

כמה לפזר בגינה

תלוי בטיב הקומפוסט. מקובל לשים כ-20 ליטר למטר מרובע אדמה.  או שכבה של 5ס”מ גובה.

איך לפזר בגינה

ישנן שתי אסכולות. המפזרים והעודרים לאדמה. המפזרים מאמינים, שהערבוב עם האדמה פוגע במרקם האדמה ובאורגניזמים שהתבססו שם (כגון תפטיר הפטרייה). אם מפזרים, אז ההשקיה והגשם דואגים לחלחול חומרי התזונה פנימה.

מתי לפזר בגינה

ערוגות – בשלב ההכנה. בערוגת שכבות נהוג שהקומפוסט מעורבב בשכבה העליונה ומכוסה בחיפוי עלים יבשים. בערוגה רגילה, יש לערבבועם האדמה. גם בהחלפת גידולים בין עונות רצוי להוסיף קומפוסט. עצי פרי – בעונות מעבר, סתיו ואביב. רצוי לפני מערכת גשם טובה שתכניס את חומרי התזונה לאדמה.

ומה זה הומוס?

הומוס זהו תוצר הפירוק של חומר אורגני הנאכל ומתעכל ע”י תולעים אדומות. התולעים מעכלות את החומר האורגני שמוסיפים להם כל הזמן (פסולת מטבח או גללי חמורים וסוסים) ומייצרות את ההומוס, אותו תוצר שעובר להם דרך מערכת העיכול ועשיר במיקרואורגניזמים מועילים וחומרי תזונה הזמינים לצמחים. תהליך זה שונה מתהליך הקומפוסטציה שהזכרנו קודם: לא קורה בטמפרטורות גבוהות ומתבצע בעיקר ע”י התולעים ולא ערב רב של אורגניזמים. הנקודה החשובה ביותר בהומוס, זה שיש לו חומציות (pH) מאוזנת בסביבות 7. ולכן משתמשים בו בטיפול באזורים בהם יש חשש שהאדמה חומצית כמו לדוגמא ליד עצים חולים. ניתן לייצר לבד בקלות או לרכוש במשתלות. נחשב לאיכותי הרבה יותר מקומפוסט בגלל דרגת הפירוק הגבוהה של החומר ובגלל שיכול לאזן חומציות קרקע.

ומה זה תה קומפוסט?

זה בעצם מיצוי של חומרי התזונה מקומפוסט או צמחים עשירים במינרלים (כגון סרפד או קומפרי) אל תוך מים. במים אלו ניתן להשקות את הצמחים, שמקבלים מנה יפה של חומרי תזונה מסיסים שזמינים להם מאוד. ניתן להשתמש בתה קומפוסט גם כריסוס על עלי הצמחים לצורך טיפול במזיקים ומחלות. תה סרפד עם הומוס מומלץ מאוד לריפוי וחיזוק עצים וצמחים. אופן ההכנה: למלא דלי בסרפד ולכסות במים, להניח אבן על העלים כדי שידחסו ולא יצופו, ולהמתין שבועיים עד שהעיסה תוססת ומסריחה. לסנן את המים ולזרוק העלים לקומפוסט (אם רוצים להכניס הנוזל למרססת אז יש לסנן דרך בד, ואם להשקייה אז אין צורך ממש לסנן). לפני הריסוס או ההשקייה יש למהול את התה 1:10 במים. ניתן להוסיף גם הומוס לתערובת. . יש להשקות או לרסס פעם אחת ולראות אם צריך שוב לאחר שבועיים לחזור על הפעולה, מהר מאוד ניתן לראות את השיפור בצמח . מתכון פשוט לרקיחת תה סרפד וקומפוסט שהוא תרופת פלא לעצים חולים נכתב ע”י מאשה דולב. וניתן למוצאו בקישור זה.   או כאן בקישור לכתבה של עידית לב-רן

ועוד כמה טיפים להכנת קומפוסט בבית:

• • כדאי להמנע מהשלכת קליפות הדרים לקומפוסט שמגבירם א החומציות ומפריעים לפעילות המיקרואורגניזמים.
  • היחס בין חומר אורגני יבש לרטוב (פסולת המטבח) הוא 1:2 (יותר חומר יבש). חומר אורגני רטוב מקורו מגזם דשא, עשב, שאריות ירקות וזבל בע”ח) וחומר אורגני יבש מקורו מעלים יבשים, ניירות ופסולת מגרסות נייר, קש)
  • ניתן להוסיף לקומפוסט חיידקים מועילים מסוג EM כדי לשפר את התוצר ואת יציבותו
  • אם הערימה אינה מתחממת: הדבר נובע מעודף רטיבות או חוסר רטיבות. עודף רטיבות – להוסיף חומרים יבשים כמו דשא קצור יבש, נסורת או עלים יבשים. חוסר רטיבות – להוסיף נוזלים או להגדיל את כמות החומר הרטוב במיכל.
  • תהליך הקולמפוסטציה מתרחש בכל טמפרטורה, אין הכרח להגיע לטמפרטורה גבוהה מ 60 מעלות. זה חשוב רק כאשר מייצרים קומפוסט מזבל אנושי וחשוב החימום הגבוהה.
  • לצורך העלאת טמפרטורת הקומפוסט, מנה יפה של גזם דשא רטוב, מכוסה בעלים יבשים עושה את העבודה.
  • תמיד לשמור על רטיבות הערימה. התייחסו אליה כאל ייצור חי.

“עידודי, אתה קולע? קדימה זרוק את הכדור”

עידו לא ענה, ובעודו רכון מטה, הביט במתרחש תחת רגליו

התקרבתי אליו “על מה אתה מסתכל עידודי?”

“יש כאן חיפושית אדומה. היא אוכלת אבנים”

“זה לא נראה לי אבנים, זה בטח זרעים של צמח כלשהו”

עידו המשיך להביט מסוקרן בחיפושית הפעלתנית

“אבא, אולי ניקח אותה בקופסא ונבנה לה בית?”

התחלתי להסביר לעידו על חשיבות החרקים בפירוק החומר האורגני בטבע, ועל הצורך לשמור אותן חופשיות לעשות כרצונן

אבל עידו קטע אותי די בהתחלה

“בוא, אבא. נקלע לסל מרחוק הפעם”

 תודה לעידית לב רן ממשק קלמטה ולמאשה דולב, שכנתי, על העזרה בכתיבת הפוסט