מדוע קוראים להם עשבים רעים? ליקוט צמחי בר למאכל

חזרתי מאוחר הביתה. הורי ישבו במטבח עם הילדים. חלי האכילה את עופר 

על השולחן היה מונח יבול היום: פג’ויות, פומליות וקלמנטינות שנקטפו מהעצים. 

ועשבים שליקטה אימי בשדה ליד: גדילן, חוביזה וריג’לה. היא בדיוק חזרה מסדנת ליקוט צמחי בר למאכל

ואלה רשמיה:

על סיור להכרת צמחי בר למאכל במצפה אלומות וקצת על השינוי שחל בי

 צמח שוטה / דורית ויסמן

 מה תעשי כשתגלי יום אחד

שהצמח

שהשקית וזבלת וטפחת יום יום

בדלי הפח

הוא צמח בר

שוטה

עשב רע?

גם לפני אותו שבוע במצפה אלומות, בנובמבר 2014, פסקתי יום אחד מלעקור את הריז’לה שנבט בעציצים שלי, והוספתי את עליו לסלט, אבל, כמובן, נראיתי הזויה בעיני עצמי ובעיני אחרים.

והתחלתי להתעניין בצמחי בר שניתנים לאכילה – כמובן שידעתי שעלי החלמית הגדולים (הלא היא החובייזה) הם מצויינים, אך אין לי בסביבתי (ירושלים) צמחים ענקיים וגבוהים. חיפשתי להצטרף לטיולי ליקוט, אך הסתבר לי שהטיולים האלו, בדרך כלל, נמשכים כמה ימים – עדיין לא בשבילי.

אחד הדברים שמשכו אותי בתוכנית השבועית של מצפה אלומות היה סיור להכרת צמחי בר לאכילה, שהיה רשום בתוכנית באתר המקום באינטרנט. אך במקום עצמו הסתבר, לאכזבתי הרבה, כי באתר זו רק תוכנית בסיסית ווירטואלית, כי עדיין לא נבטו צמחי-הבר, ובקיצור: בתוכנית הממשית אין סיור כזה. לא ויתרתי, השתדלתי אצל המדריכה אביטל, שהסתבר שהיא מומחית לנושא, וזכינו, לפני הסערה ולפני הגשם, לקבל סיור בשטח מאביטל. הנה הוא:

אביטל בר על צמחי בר

אביטל בר, האחראית על תוכניות סוף השבוע במצפה-אלומות, נמנית על חבורת הלקטים-מטיילים (אתר אינטרנט) חילופי מידע באינטרנט או במיילים [לא בסמטרפונים, הם מנסים להוריד את התלות בטכנולוגיה]. מישהו, לדוגמא, מיפה בתל אביב את כל הגינות והשטחים המתים שאפשר ללקט בהם עשבי בר. הליקוט בר-תוקף לאחר הגשם.

עדיף לא ללקט ליד כבישים [זיהום אוויר]

עלים עם חורים של תולעים זה תו איכות: מוכיח שהעלים אינם מרוססים ושאינם מזוהמים. ירוקים בכלל עשירים בברזל, סידן, ובכלורופיל.

 לקטוף רק את העלים, לא לעקור מהשורש, על מנת שיצמח הצמח גם בשנה שאחרי כן.

גדילן – בולט בנימים הלבנים שעל העלה. מתחיל לנבוט בנובמבר. בשלב הראשון של צמיחתו יש לו 2 עלים עגולים ו – 2 עלים קוצניים. השלב השני, בדצמבר-ינואר, הוא שלב החסה: הוא מוציא עלים שקוצים בשוליהם. הקוצים גדולים, כי

יש לו על מה להגן: הוא מנקה כבד, טעים מאוד מאוד, אסתטי מאוד בסלט ונמצא בכל מקום. הוא מגיע לגדלים גדולים. הקוצים נמצאים רק מסביב לעלה והם עדינים. יש לקטוף אותו מתחתית העלה ואז לא נעקצים. הקוצים יורדים בקלות בשטיפה במים או תוך קיפול העלה ומילולו ביד. אביטל הדגימה לנו אכילת עלה: היא מקפלת אותו עם הקוצים החוצה ונוגסת מצד הגבעול אל הקוצים (יש כאן תמונה). אפשר לקטוף בשטח את העלה הגדול ולהוריד את הקוצים בבית עם מספריים. לסמודי [=שייק ירקות ופירות] – יש להכניס את העלה עם הקוצים.

כשהוא גדול, גבעול הגדילן חלול: קולפים את הקליפה החיצונית ואוכלים. לתוך החלל אפשר להכניס חוביזה וכדומה = ממולאים.

לאורך כל השנה יש לו משהו לתת: זרעים, גבעול, עלים – כל הזמן. אחד מהצמחים הבריאים והאהובים עליה ביותר. את הזרעים טוחנים, כמו פשתן.

והנה אביטל בפעולה (ובתזוזה, בסרטון וידיאו קצר): אוכלת גדילן

https://www.youtube.com/watch?v=6MnKEMSaohs&feature=youtu.be

חוביזה – חלמית בעברית: עלים כמניפה עגולה – העלים הצעירים הם הטעימים ביותר והקלים ביותר ללעיסה. אפשר לאכול אותם כמות שהם, סתם לכרסם, או לשים בסלט למשל, או בסמודי. [=שייק מירקות ופירות]. אפשר להשתמש כעלים לממולאים. אפשר לאדות עם בצל – כל מה שעושים עם עלים ירוקים אפשר לעשות אתם. מחקרים הוכיחו שהחוביזה עשירה מאוד באומגה-3.

כף האווז: העלה נראה כמו כף אווז. כף האווז הוא צמח בתה, גדל בכל מקום שיש בו טיפת מים. אפשר לשים בסלט, בסמודי. הוא צמח-על. 

סרפד: העלה כמו של כף האווז, אך הוא משונן. חוץ מזה, כולם יודעים מה זה…

יש לקטוף את הסרפד מתחתית העלה – החלק הצורב נמצא על העלה. מקפלים העלה פנימה וממוללים ואז אין בעיה לאכול. בבלנדר (לסמודי) אפשר לשים עם המחטים.

צביטת סרפדים טובה כנגד דלקת פרקים, היא ממריצה את הדם – אם מצליחים להחזיק מעמד 5 דקות עם הצריבות, זה עושה נפלאות למחזור הדם. אביטל מספרת על חבריה לליקוט שנכנסים אל תוך קבוצת סרפדים ברגליים יחפות, ומבוססים בה (!)

ירבוז: צמח בתה. יש לו שני פסים לבנים על העלה. הוא קרוב משפחה של הקינואה. בחנות טבע הוא נקרא אמרנט. את הזרעים שלו אפשר להשרות ולהנביט. [הערה שלי: פניתי לאינטרנט וקראתי על האמרנט, הוא הירבוז – פלאים ונפלאות, מציעה גם לכם לקרוא וליישם]:

חרדל: עליו שעירים – טעם מר של חרדל.

כרוב בר: פריחה לבנה. אוכלים את שניהם. גם את הפרחים.

כל עלי הכותרת של הפרחים – אכילים, כולל של הצמחים הרעילים – גם פרחי ההרדוף.

 חרצית צהובה – אוכלים את הפרח והעלים.

גזר בר

סלק בר

כובע הנזיר – עלים ופרחים.

סברס – חותכים את העלים מהפרק וקולפים. הוא עשיר בנוזלים – בשטח הוא מקור מים. העלים טעימים מאוד. לחתוך לקוביות.

ריז’לה – צומח היכן שמשקים. יש בו הכי הרבה אומגה-3. בסלט, בסמודי.

איך לנהוג עם עלים שאינם מוכרים לנו? בטיולי הליקוט החושים מתחדדים. אם פרח צבעוני מושך את עיניך (הוא צבעוני על מנת למשוך פרפרים מאביקים) – מולל אותו, הרח אותו. אם הריח לא טוב לך – אל תאכל. אם הריח טוב לך – שים על קצה הלשון, גע בלשון. אם הטעם סביר – אפשר לאכול ביס. ואז: אם הצמח רעיל – הגוף יגיד לנו. במקרה כזה, או שהפה יבער – כי זה חריף מאוד, או שזה יהיה מר ויגרום להקאה. אין צמחים שאפשר למות מביס אחד.

עץ שקמה הוא סוג של פיקוס, וכמו כל הפיקוסים הוא מוציא פירות מהגזע. יש לקלף את קליפה הפרי ואפשר לאכול. הוא טעים כמו תאנה, אך פחות מתוק. בתל אביב משמש מאכל לעטלפים.

זיתים. זיתי שמש או: איך לאכול זיתים בלי מלח? זיתי שמש אלו זיתים שנמצאים על הקרקע בסוף הקיץ, אחרי שנפלו מהעץ, התייבשו והצטמקו. אפשר לאסוף, לשים בצנצנת להוסיף שמן זית ומה שאוהבים, לסגור הצנצנת, לחכות כמה ימים, ויש לנו זיתים מוכנים לאכילה, ללא מלח.

צנוברים – נמצאים על עץ אורן שיש לו נוף עגול. אז נמצא על הקרקע הרבה צנוברים.

מורינגה – שיח או עץ שהגיע מהודו. מעולה לניקוי דם, לחיזוק. “עץ 300 המחלות”, קוראים לו ההודים, על שום שהוא מרפא 300 מחלות. משמעותי לחולי סכרת.

סברס אדום – לקינוח, מצאה אליה חברתי שיח של סברס אדום, שהוא כמעט ללא קוצים. ובו קנחנו:

עד כאן הסיור עם אביטל.

ומאז אני הולכת ועיני בקרקע, רואה רק עלים ירוקים, מנסה לזכור מה טוב לאכילה. וגם אני אוהבת בעיקר גדילן, שהוא עסיסי וטעים ביותר. ושמה אותו בסלטים, במרקים ובכל מה שאפשר.

והנה כמה תגובות מסביבתי הקרובה:

המורה שלי לפלדנקרייז, שראתה אותי קוטפת בחצר ביתה את העשבים שהיא עומדת לעקור ולזרוק, מספרת לחברות:

• היא קטפה עשבים רעים ליד הבית ואכלה אותם. [פונה אלי:] מה עשית עם העשבים?
• סלט, שייק ירקות, מרק.
• וגם בעלך אכל?
• כן, כן
• [פונה לאשה שלידה] נו, מה את אומרת?

עם נכדי ונכדתי וחבר של נכדתי (גילאי 6 ו – 4) הלכתי לשדה בור שליד ביתם בכרכור וקטפנו עלי חלמית ועלי גדילן. בערב ביקשה האם, כלתי, שאשים את הירוקים – שחתכתי קטן – בצלחת נפרדת. כי הרי ילדים אוכלים רק סלט “מסורתי”. שני נכדי, אכן, לא גילו ענין, אך החבר התעניין מה עלה בגורל העלים הירוקים שקטפנו, וכשהראיתי לו על הצלחת הנפרדת, לקח לצלחתו ואכל מהם לתיאבון.

מאוחר בערב חזר בני הביתה. זה הבן בעל הבלוג הזה אותו אתם קוראים עכשיו ושבו אני מתארחת היום. סיפרתי לו על העלים שקטפנו וששמתי בסלט.

• אכלתם אותם חיים?
• כן
• ולא השארתם לי?
• אבל אמרת שאכלת כבר.
• אבל זה משהו מיוחד… – לא הסתיר בני את אכזבתו.

ובנימה אופטימית זו – אסיים. צאו לשדות – זו העונה. ירקות אורגניים – בחינם.