לארטישוק ירושלמי שמות רבים כגון חמנית הפקעות, בטטה קסביה, מכונה על ידי יהדות יוצאי מצרים בשם “טרטופה” ובפי יוצאי יהדות טורקיה והבלקן בשם “דומאלן”. שמו המדעי הוא:
Helianthus tuberosus
זהו צמח עשבוני (שגבעולו אינו מעוצה) רב שנתי, ממשפחת המורכבים.
הוא קל מאוד לגידול. פשוט משיגים/קונים פקעת קטנה וטומנים באדמה. הארטישוק נובט וגדל מהר ומגיע לגובה של 2 מטרים. הפקעות באדמה גדלות אף הן ולפני שתשימו לב תהיה לכם כמות נאה של פקעות למאכל.
הוא זקוק לשמש מלאה או לחצי יום שמש, כמו כן ניתן להשאיר את הפקעות באדמה ולהוציאן רק בשעת הצורך, אך בצורה זו יש ירידה באיכות הפקעות עם הזמן, שכן יש לדלל את צפיפות הפקעות כדי להמשיך ולשמור את איכותן של הפקעות.
הצמח הוא חבר גאה במשפחת הצמחים המתווכים
Dynamic accumulators
זוהי משפחה של צמחים שעליהם עשירים במנרלים רבים. משתמשים בעלים של צמחי אלו להכנת דשן טבעי או גוזמים אותם ומחדירים לקרקע בסמוך לשתילי ירקות או צמחים אחרים שאנו חפצים בעיקרם. צמחים נוספים ממשפחת המתווכים הם: סרפד, קומפרי, בקיה, כף-אווז, אכילאה, שינן רפואי ועוד.
אז איך קיבל את השם ארטישוק ירושלמי? הרי אינו ארטישוק ובטח מקורו לא בירושלים כי עוד גודל במאה ה-16 על ידי האנדיאנים. הפקעת שלו מזכירה בטעמה ארטישוק ובגלל זה ה”ארטישוק”. הצמח הוא מין השייך לסוג חמנית. התוספת “ירושלמי” נובעת מהשם שניתן לצמח באיטלקית כשהתגלה לראשונה –’גירזולה’, שהוא גם שמה של החמניה בשפה זו, ומכאן שובש השם ל-‘ג’רוזלם’ (שמזכיר את המילה ירושלים באנגלית) על ידי המתיישבים האנגלים בצפון אמריקה.
כמו ארטישוק, מכיל את הפחמימה אינולין במקום עמילן הנפוץ בתפוח אדמה.
אם כך זהו צמח מאכל, נוי בשל פריחתו היפה, גדל מהר, חסכוני בהשקייה, ומשמש כמשפר קרקעות. מומלץ לגידול בגינתנו.