היה שקט מוזר בבית. בבית עם ילדים, כאשר יש יותר מ-5 דקות שקט, משהו קורה.

“שני, עידו. איפה אתם?” קראתי דרך החלון. ידעתי שהם בחוץ.

“אנחנו במחנה” קראו ביחד.

“אוכלים את הממתקים” צעק עידו.

“עידו! למה גילית לו?” נזפה בו שני. עידו לא יודע להסתיר דברים. תמיד אומר את האמת.

מתחת למדרגות הכניסה, סידרו להם הילדים מסתור. את הפתח סגרו עם שמיכה, ושם ישבו.

הצצתי פנימה.

שניהם ישבו, יחפים, מלאי חול ואבק. וביניהם סלסלת הממתקים שבה אגרו את הממתקים מימי ההולדת השונים אליהם הוזמנו.

“אבל אמרנו שמבקשים רשות. ובטח לא לפני ארוחת הצהריים”, שמרתי על ארשת פנים סמכותית.

אבל בליבי חייכתי. ידעתי, שאלו זיכרונות הילדות הכי כיפיים.

דינמיק אקומולייטורס או צמחים מתווכים (מושג שהוטבע ע”י טלייה שניידר) או בתרגום מאנגלית: צמחים אוגרים, אלו צמחים שאוגרים בעליהם כמות גדולה יחסית של מינרלים באמצעות מערכות השורשים הענפות שלהם או באמצעות מסלולים מטבוליים יעילים.

אנו, גננים, שוחרי טבע או אנשי פרמקלצ’ר, מחפשים תמיד צמחי תועלת. צמחים שיעזרו לנו להקים מערכות יציבות ובריאות.

אז מה התועלת של הצמחים המתווכים?

ניתן להשתמש בצמחים המתווכים בגינתנו כדשן המחדש את עצמו למען צמחים אחרים. ניתן להשתמש בצמחים אלו בצורות שונות:

– גיזום העלים העשירים והמזינים והנחתם על או בתוך האדמה (מאלצ’ינג). באופן זה יתפרקו ויחזירו לאדמה את אותם מינרלים. אלא שהפעם – ליד צמחי המאכל שלנו.

– לגדלם כגידולי כיסוי קרקע או צמחי לוויה ליד הצמחים האחרים. מחזור השלת עלים ופירוקם נעשה בצורה טבעית (אפשר עם קצת עזרה מצידנו).

– שתילתם ליד עצי פרי ובכך העשרת האדמה סביב במינרלים שונים.

– הוספת העלים לערימת הקומפוסט ובכך העשרת הקומפוסט במינרלים.

– הכנת תה קומפוסט מעליהם, שזהו מיצוי המינרלים מאותם צמחים בתהליך ריקבון, ואז השקיית הערוגות והעצים עם תה מינרלים זה (הוראות הכנה בסוף המאמר).

– גידולם כיבול מעבר או לפני שתילת הירקות. לדוגמא: שתילה של דייקון (צנון לבן) ואספסת ואז קילטורם (הפיכתם לתוך האדמה, לצורך פירוקם שם) מעשיר את הקרקע בחנקות.

אילו צמחים מתווכים קיימים?

קבוצת מקבעי החנקן היא תת-קבוצה של משפחת הצמחים המתווכים, שמתמחה באגירה של חנקן אטמוספרי (מהאוויר), באמצעות סימביוזה עם חיידקי ריזוביום בשורשיהם. החנקן, באמצעות החיידקים, הופך לחנקות הזמינות לצמח. כששורשיו מתפרקים לאדמה ולאחר מותו, או לאחר גיזום שלו, חנקות אלו הופכות להיות זמינות גם לצמחים הסמוכים לו. זוהי קבוצה שהתיפקודים שלה ידועים היטב. על קבוצה זו נמנים הקטניות המוכרות אך לא רק. ישנם צמחים נוספים שיודעים לקיים סימביוזה זו ולקבע חנקן: אצות כמו אזולה, עצים כגון אלמון (alder), ושיחי ברי שונים (silverberries, buffaloberries, Gumiberries), ועוד

קבוצה שנייה של מתווכים, הם הצמחים האוגרים מינרלים אותם השיגו מהאדמה. בד”כ כשאומרים Dynamic accumulator מתכוונים לקבוצה זו. כמו שכבר הוזכר, קודם, לצמחים אלו יש מערכת של אגירת מינרלים. לחלקם יש פשוט שורש ארוך מאוד אותו הם שולחם לעומק עשרות ס”מ ואף מטרים, הרבה מעבר לשורשים של מיני עצי פרי שונים. מעומק זה הם חוצבים ואוגרים מינרליים. על קבוצת צמחים אלו נמנים דייקון (צנון לבן), ולפת.

לצמחים אחרים יש מנגנון אגירת מינרלים שאינו מתבסס על שורשים עמוקים, אלא על מסלולים מטבולים שונים ויכולת ספיגת חומרים שונה. על קבוצת צמחים אלו נמנים סרפד, אכילאה, שן-הארי, וגרגיר הנחלים.

בואו נדבר קצת על כמה צמחים נבחרים.

דייקון (צנון לבן)

זהו סוס העבודה של הרבה חקלאים. ולמה? בגלל שהוא חזק ועמיד ובעל פונקציות רבות.

ראשית, רובו אכיל: השורש, העלים כשהם צעירים, ותרמילי הזרעים הצעירים (טעם של צנון).

שנית, יש לו יכולת מרשימה לקדוח באדמות קשות. יש לו שורש דמוי גזר שנכנס עשרות ס”מ לאדמה (תלוי כמה מוצלח השתיל שלכם) ועוד שורש חוטי שנכנס עוד עשרות ס”מ עמוק יותר. קדיחה זו לאדמה מתחחת אותה, ולאחר שנשלף הצמח, נרקב או נאכל ע” תולעים, מאוורר תיחוח זה את האדמה ומאפשר חלחול מים וגדילת שורשים טובה יותר באזור זה.

מה עוד הוא עושה? הוא אוגר פחמן וחנקן, שנאגרים בכמויות גדולות בשורש, שיכול להגיע לממדים גדולים מאוד. לאחר פירוקו הוא משחרר אותם לסביבה.

בנוסף, פרחיו הרבים מושכים מאביקים ועליו הרבים מצלים, אך לא מדי, על צמחים רגישים לשמש שאפשר לגדל תחתיו, כגון חסה וגזר.

נכון שהוא סוס עבודה?

סרפד

סרפד הוא צמח חד או רב-שנתי, סופר פוד וצמח תועלת מועיל במיוחד, הן לגינה והן כצמח רפואי.

הוא אוגר בעליו חנקן, אשלגן ופוספט, שהם המינרלים החשובים ביותר לצמח (NPK), כמו גם, סידן, ברזל, סידן, נתרן ונחושת. ממש גמד גינה קטן ודוקרני, שחוצב מינרלים מבוקר עד ערב בגינה. הוא מחבב בתי גידול עשירים בחנקן כגון: ריכוזי אשפה, חצרות בתים, גינות מוזנחות, ומטעים נטושים, אותו חנקן מצטבר בעליו וכשמת הצמח, החנקן משתחרר לסביבתו.בנוסף, זהו צמח אכיל ומזין ויעיל כנגד אנמיה, מכיוון שהוא עשיר בברזל. לסרפד יש תכונות רפואיות, שהיו ידועות כבר בימי קדם. השתמשו בו לריפוי מחלות דם, מחלות בדרכי השתן, מחלות בכליות, ומחלות ראומטיות (נוהגים לשפשף עם עליו הצורבים מפרקים מודלקים).

בישראל גדלים ארבעה מינים של סרפד, מהם שלושה מינים חד-שנתיים (סרפד הכדורים, סרפד צורב, וסרפד קרומי) ומין אחד רב-שנתי – סרפד החולה.

קומפרי

קומפרי, או סינפיטון רפואי, הוא צמח רב שנתי, הנפוץ יותר בגינון האירופאי והצפון אמריקאי, מאשר אצלנו.

זהו צמח העזרה ראשונה של אנשי הפרמקלצ’ר. ולמה?

קודם כל, סגולותיו הרפואיות ידועות זה מאות שנים. שורשיו ועליו מכילים כמות גבוהה של החומר Allantoin, המעודד התחדשות רקמות וחלוקת תאים ומזרז ריפוי פצעים וכאבים. שיפשוף כנגד פצע עוזר בהחלמתו.

מערכת שורשיו היעילה חודרת לאדמה לעומק רב (3 מטר עומק, ו1 מטר רדיוס), אוספת ומרכזת מינרלים רבים כגון אשלגן, סידן, חנקן, מגנזיום, וברזל שהצטברו בעומקים אלו מאות שנים מבלי שאף צמח הצליח להגיע אליהם. ממש משאבת מינרלים. הקומפרי גדל מהר ומייצר ביומאסה איכותית רבה, המזינה את האדמה סביבו כל הזמן. עלים שמתפרקים משמשים מזון למיקרואורגניזמים, שמהם ניזונים תולעים. כך שליד צמח קומפרי יש הרבה תולעי אדמה מועילות, המפיצות ומפזרות את המינרלים שצבר.

יש הטוענים שדווקא שורשיו הקרובים לפני הקרקע המתפרשים לצדדים הם אלו שאחראים לכריית המנרלים, ושגדילת שורש העומק תלויה בגורמים רבים כגון סוג הקרקע, ולכן לא תמיד יחדור לעומק רב.

בנוסף, פרחיו מושכים חרקים מועילים כגון דבורים.

יש נטייה לחשוש מהתפשטות שלו בגינה בגלל שמתרבה ברבייה וגטטיבית ויש לו קצב צימוח מהיר. מבחינה זו, חשוב לבחור לו מקום ששם ישאר לשנים רבות. תחת עץ פרי לדוגמא, או בפינה מסויימת כמפעל למאלצ’ינג. רצוי להיזהר כשעודרים לידו כדי לא לחתוך קצוות שורש שיתפשטו במקום לא רצוי.

אנו רואים דוגמא מצוינת שתכונה מסוימת יכולה לשחק לטובתנו, ולעיתים לרעתנו. אולם עם תכנון נכון, אין סיבה לדאגה.

אכילאה אלף עלה

צמח רב-שנתי בעל סגולות ריפוי בעיקר של פציעות, עקיצות של בעלי חיים ארסיים. היה בשימוש לעצירת דימומים בקרב חיילים ולוחמים בתקופות שונות בעולם הקדום, בימי הביניים ובקרב אינדיאנים. כיום משמש שורש הצמח ברפואה העממית להקלה על כאבי רגליים, ואילו הזרעים משמשים לחליטת תה רפואי.‏

הצמח נקרא על שמו של אכילס מהמיתולוגיה היוונית. לפי האגדה, חיילי אכילס השתמשו בצמח לטיפול בפצועים. גם אכילס השתמש בצמח זה, לפי הצעתה של אפרודיטה, כדי להקל על הכאב בעקבו, בעקבות פגיעת החץ.

לצמח יש מספר תועלות ולכן רצוי לשלבו בגינתנו. עמידותו ליובש, שורשיו העמוקים ויכולתו לאגור מינרלים כגון חנקן, אשלגן ופוספט (N,P,K), שהם המינרלים החשובים ביותר לצמח, הופכים אותו לצמח מצוין לשיקום אדמות פגועות או דלות.

הוא נחשב צמח לוויה שימושי במיוחד, כיוון שדוחה חרקים מזיקים, תוך כדי משיכת טורפי מזיקים כגון צרעות טורפות, מושיות וזבובים רחפניים.

ירבוז (אמרנט/אמרנטוס)

זהן צמח עשבוני בעל תפרחות דמויות שיבולת, הנפוץ בכל העולם. הוא בן למשפחת הירבוזיים יחד עם צמחי מאכל כמו כף האווז, מלוח וקינואה. רבים ממיני הירבוז נחשבים לעשבים שוטים, אך מינים רבים משמשים כצמחי תועלת, כמקורות למזון (בעיקר זרעים ועלים), כצמחי מרפא, להפקת צבע ולנוי.

הירבוז העדין והירבוז המופשל, נתפשים כעשבים שוטים. אך זה לא חייב להיות כך, מכיוון שיש להם שימושים ותועלות רבות:

כצמח מאכל: כל מיני הירבוז בארץ אכילים, העלים הצעירים  נאכלים טריים ואת העלים הגדולים יש לבשל קודם ולשפוך את המים. את זרעי הירבוז ניתן להוסיף לתבשיל או לטחון לקמח. את קמח הירבוז ניתן להשיג בחנויות טבע שונות בארץ. הוא אינו מכיל גלוטן ועל כן חביב על חולי הצליאק. הירבוז הוא מקור טוב לויטמינים כגון A, K, B6, C, B2, ו-B9 ומינרלים כגון סידן, ברזל, מגנזיום, אשלגן, אבץ, נחושת ומנגן.

כמעשיר קרקע: הירבוז סופח מהאדמה מינרלים רבים כגון אשלגן, פוספט, סידן וברזל אך גם רעלים (לא רצוי לאכול צמח שגדל באדמה שאנחנו לא מכרים שאולי רוויה ברעלים), ולכן עליו יעשירו את הקרקע מסביבו, את הקומפוסט או את הערוגות שלנו. מכיוון שגדל ומתפשט במהירות במיוחד במקומות מוזרים כגון חריצים בין מרצפות וסדקים בקירות יש להתייחס אליו בבחינת כבדהו וחשדהו.

שינן רפואי (שן הארי)

זהו צמח עשבוני רב-שנתי. השינן מוכר בראשו הצהוב והפורח שהופך כדור כסף סיבי העף ברוח המכונה “סבא”, בדיוק כמו הסביון. ניתן לראות אותו בכל מקום: מדשאות, מדרכות, בכל שדה חקלאי ובמקומות נוספים בהם קרקע לחה, ולכן נחשב לעשב שוטה. אבל וכמובן יש אבל:

הוא משמש כעשב מרפא בתחום הנטורופתיה.

הוא אכיל. עליו הצעירים והקטנים מוספים לסלט עלים, ללא בישול. העלים הגדולים יותר דורשים בישול קל לפני מאכל עקב טעמם המר. העלים עשירים בוויטמין A, בוויטמין C, בסידן וברזל. מן הפרחים ניתן להפיק יין ודבש.

וכמובן הוא צובר מנרלים רבים בעליו: אשלגן, נתרן, פוספט, ברזל, סידן ומגנזיום.

הערה כללית: קשה מאוד למצוא (ואם קיים בכלל) מחקר בנושא זה. מחקר המראה מה תרומתם של הצמחים המתווכים ומה מנגנון הפעולה שלהם (האם זה אכן צבירת מינרלים או בעצם תכונה אחרת כמו מאלצ’ינג, כלומר ייצור ביומאסה שנרקבת). וכמובן מי הם אותם צמחים מתווכים. ישנם כמובן מחקרים שמראים כמה מינרלים יש בצמחים שונים (מחשבון מינרלים נהדר נמצא בקישור זה), וכנראה ממחקרים אלו התפתחה תאוריית הצמחיים המתווכים. בכל מקרה, נראה שצמחים מתווכים הוא נושא שאומץ ע”י הפרמקלצ’ר ואנשים רבים, ביניהם אני, משתמשים בצמחים אלו גם מבלי להבין לחלוטין את מנגנון הפעילות שלהם.

אם לסכם, אז על ידי שתילת צמחים מתווכים מסוימים שיעשירו את האדמה במינרלים שונים, ניתן ליצור מערכת יחסים סימביוטית בין צמחים יצרניים לצמחים צרכניים. גידול צמחים אלו בגינה הוא דרך מצוינת לשפר את טיב הקרקע שלך, כמו גם להוסיף גיוון תפקודי למערכות הצמחים שאתם מגדלים.

שני ועידו ממשיכים לאגור ממתקים שמקבלים בימי הולדת

ואני מדי פעם עושה לסלסלת הממתקים chop & drop (והמבין יבין….).