לפטריות ולחיידקים יש תפקיד מהותי באדמה. הם שוברים תרכובות אורגניות מורכבות של חלבונים, פחמימות ושומנים למרכיביהם הבסיסיים ביותר, שבצורה זו יכולים להיות בשימוש על ידי צורות אחרות של אורגניזמים. לצמחים אין פה או בטן, לכן הם מסתמכים על פטריות וחיידקים באדמה שמעכלים חומרים מזינים עבורם. בתמורה, הצמחים מאכילים את יצורי האדמה בסוכרים, שמיוצרים בתהליך הפוטוסינתזה ומשתחררים משורשיהם.
הפטריות הן יצורים אוקריוטיים (כמונו, ובניגוד לחיידקים הפרוקריוטים שאין להם גרעין מוגדר בתא) אך בניגוד למה שחושבים רבים, הן אינן צמחים מכיוון שלא מכילים כלורופילים ולא עושות פוטוסינטזה. הפטריות הן ממלכה בפני עצמה. למעשה, יש לממלכת בעלי החיים ולפטריות מכנה משותף רב כגון נשימת חמצן ופליטת פחמן דו-חמצני, מבנה התא הבסיסי ויכולת פרוק של חומר אורגני (בע”ח מפרקים בתוך מערכת העיכול) ופטריות מפרקות מחוץ לגופן באמצעות הפרשת אנזימים שונים. צמחים, לא יודעים לפרק חומר אורגני.
קורי הפיטרייה (fungi) יוצרים רשת ענפה של שלוחות מתחת לפני הקרקע. בניגוד לחיידקים, שהם אורגניזמים חד-תאיים, הפטריות מצויות במקבצים ומתחברות דרך דפנות התאים הקרובים, וכך יוצרות יחידה גדולה יותר, תפטיר. התפטיר הוא בעצם רשת סנסורית תת קרקעית חסרת צורה מוגדרת אך אינסופית באורכה. רשת התפטיר אף יכולה ליצור מבנים מסודרים מעל פני האדמה לצורך התרבות ע”י הפצת נבגים – זהו גוף הפרי (mushroom) שאנו רואים מעל האדמה בערוגות שלנו או ביערות. אלו הם איברי הרבייה של הפטריות (שקיים בחלק ממיני הפטריות אך לא בכולם) ואחראיות לייצר נבגים רבים (דור ההמשך) אשר מופצים עם הרוח ולאחר שנכנסים לקרקע סביבם יוצרים רשתות תפטיר אדירות חדשות (ב10 סמ”ק קרקע יכולים להיות כ 8ק”מ של תאי תפטיר). גופי פרי אלו עלולים להיות רעילים אך חלקם גם אכילים וטעימים.
כמו שכבר הוזכר, מתחת לאדמה גדלות, בצורה מאסיבית מאוד, רשתות פטריתיות, שנקראות תפטיר. חלק מרשתות אלו מתחבר לשורשי הצמחים ויוצר שלוחות, שמגיעות הרחק אל מעמקי האדמה, מה שמגדיל אלף מונים את שטח הפנים של שורשי הצמח. שורשי הצמח והתפטיר הפטרייתי העובדים יחדיו נקראים מיקוריזה ((mycorrhizae. עצי יער וצמחים רבים תלויים בפטריות וביחסים מיקוריטיים. קורטוב של קרקע יכול להכיל קילומטרים של סיבי תפטיר מיקוריטי.
לתפטיר הפטרייה יש הרבה תועלות ותיפקודים בטבע, אולם יש לו עבודה אחת עיקרית – לפרק חומרים (מעץ ועד אבן) ולהפוך כמעט כל דבר לאדמה. חוטי התפטיר המיקוריטיים של הפטריות מייצרים תרכובות אורגניות המדביקות קרקעות ומשפרות את מבנה ונקבוביות הקרקע, דבר שמשפר את צמיחת השורש. בנוסף, נמצא כי נוכחות מיקוריזה בקרקע מגנה על צמחים מפני מחלות שורש. “זו מערכת יחסים בסיסית וסימביוטית בין פטריות וצמחים ירוקים, כזו שמתפתחת במשך מיליוני שנים” אומרת סוזי דאנהם, מיקולוגית ומומחית לחומרי הדברה ממרכז המידע הלאומי לחומרי הדברה באוניברסיטת אורגון. “רוב הצמחים – מסחלבים, רודודנדרון (שושנת האלפים), עצי קטלב, עצי פרי ועצי אגוז, עשבי דשא, צמחים חד שנתיים ורב שנתיים – תלויים בסוג כלשהו של פעילות פטרייתית.”
כדאי להכיר את התפקיד של פיטריות המיקוריזה במערכת האקולוגית של הגינה או השדה. כמה מההשפעות החיוביות של פטריות אלה הן שהן:
• מאתרות פוספט וחומרי תזונה אחרים ומביאות אותם לצמחים.
• מחברות צמחים רבים יחד, ומאפשרות החלפת חומרי תזונה בין צמחים.
• מספקות מים לצמחים.
• מגנות על צמחים מפני מחלות פטרייתיות ומפני מיקרואורגניזמים אחרים הניזונים משורשים.
• משפרות מבנה קרקע, כך שתהיה פחות דחוסה, עם יותר חללים לאוויר ומים.
• ממחזרות פסולת עץ, כמו ענפים וגזעי עץ לאחר גיזום.
• יצירה של פטריות מאכל.
הנה 9 טיפים לשמור את הפטריות המועילות באדמה שלנו מאושרות ובריאות:
זרחן. אל תשתמשו יותר מדי בדשן זרחן, במיוחד לא בכימי. כאשר יש לצמח גישה להרבה זרחן מסיס (מסיס אומר שהוא מתמוסס במים, ולכן קל יותר לספיגה על ידי צמחים), הוא כבר לא כל כך תלוי בפטריית מיקוריזה, ולא מאפשר להדבקה, או לאינטגרציה בין הפטרייה לשורש, להתרחש ביעילות. כלומר, על ידי שימוש בדשן זרחן מסיס, אנחנו מתערבים ומפריעים לדרך בה הטבע מספק זרחן לצמחים, ולכן בהמשך אנחנו צריכים לקחת על עצמנו את התפקיד של הפטריות ולהמשיך לדשן את הצמחים שלנו בכל שנה. כלומר: יצרנו תלות של הצמח בנו. אפילו דשן או זבל טרי יכולים לספק לצמח עודף זרחן. לעומת זאת, גרגרי זרחן שאינם מסיסים טובים לדישון, מכיוון שעליהם להתפרק על ידי חיידקים ומיקרואורגניזמים שונים, כגון פטריות מיקוריטיות, על מנת שהצמחים יוכלו להשתמש בזרחן זה בצורה יעילה יותר.
דשן אחר. מלבד זרחן, כל דשן יכול לעכב פטריות מיקוריזה, לכן כדאי לדשן מעט בכל פעם. עדיף לחלק את המנה השנתית של הדשן שתכננתם להוסיף לגינה ל- 2-4 מנות קטנות במהלך השנה. נראה שיותר מדי חנקן היא הבעיה הגדולה הבאה אחרי זרחן, וגם עודף גופרית זו בעיה, מכיוון שיש לו פעילות אנטי-מיקרוביאלית (מיקרוב = מיקרואורגניזמים). קרקעות רבות חסרות גופרית, ויש צורך להוסיף להן. אבל אם אנו משתמשים בגבס או באשלגן גופרתי (שניהם מכילים כ -18% גופרית), זה יזיק פחות לפטריות, מאשר שימוש ביסוד הגופרית (90% גופרית), שהוא הרבה יותר מסיס.
דשן אורגני. אחת הסיבות שדשנים אורגניים הם טובים לשימוש, היא משום שהם נוטים להתפרק בצורה איטית מאוד. בנוסף, לדשנים אורגניים ממקורות ביולוגיים (כגון אצות) יש ספקטרום רחב של מינרלים שונים, כך שרק כמויות קטנות משתחררות ואינן גורמות לעודף היצע תזונתי מסוג אחד. עם זאת, אפשרי עדיין להגיע למצב של עודף נוטריינטים בשימוש בדשנים אורגניים.
חומרי הדברה. להדביר פירושו להרוג. קוטלי פטריות הורגים פטריות, כך ששימוש בהם יכול לפגוע בפטריות מיקוריזה. אבל גם קוטלי עשבים, קוטלי חרקים וקוטלי מזיקים מסוגלים לפגוע בפטריות המיקוריטיות. אולי ריסוס חומר הדברה חד פעמי לא יהרוג את כל התפטיר באדמה שלכם, אבל שימוש חוזר, במיוחד של חומרי הדברה מסוימים, כגון מתיל-ברומיד, יהרוג את רוב החיים המיקרוביים באדמה שלכם (רוב המדינות הפסיקו לפני שנים לאפשר שימוש במתיל-ברומיד, אבל ארה”ב עדיין מאפשרת זאת).
מאלץ’. שמירה על חיפוי קבוע של עלים, קש ואולי כמה שבבי עץ תספק הגנה ובית גידול לפטריות. לא חייבים הרבה שבבי עץ, אבל מכיוון שהם מעודדים גדילת פטריות, כדאי לשים כמה מסביב לעצים ולשיחים, שישמחו לאדמה עשירה בפעילות פטרייתית. אפשר אף לשתול צמחי חיפוי (מאלץ’ חי), אשר ישתפו פעולה עם הפטריות המועילות.
גיוון. פטריית מיקוריזה מרוויחה מנוכחות מיקרואורגניזמים נוספים בסביבתה כגון חיידקים מועילים. אז בעוד קומפוסט אינו מספק בהכרח פטריות לאדמתנו, הוא עשוי לתמוך בהם, כפי שעושים בשימוש בתה קומפוסט ובמיקרואורגניזמים יעילים. גם מגוון צמחים מועיל, וזו אחת סיבות שכדאי לעשות תחלופה וגיוון בגידולים, כמו כן כדאי להשאיר כמה עשבים שוטים ואזורים פראיים יותר בגינה.
מים. כמונו, פטריות זקוקות למים, אבל הן גם צריכות אוויר, כך שאם האדמה היא רטובה עד כדי כך שאין בה מספיק אוויר, הפטריות יסבלו. אבל גם אם האדמה שלך היא רק לחה באופן עקבי (לדוגמא ממערכת ההשקיה המשקה במשך 15 דקות בכל בוקר), גם זו יכולה להיות בעיה, כי לפטריות לא תהיה כל סיבה להתפרש ולחפש לחות עמוק באדמה. זה נכון גם לשורשי הצמח. אנחנו רוצים שהשורשים והפטריות יתפרשו לעומק, ולצורך כך אנו צריכים לתת לאדמה להתייבש מעט בין ההשקיות.
עיבוד הקרקע. עיבוד הקרקע, חריש וחפירה כפולה יקרעו לחתיכות את תפטיר הפטריות. לפעמים זו פעולה הכרחית, לדוגמא כאשר מקימים לראשונה את הגינה. בטווח הארוך, עדיף להגביל את עיבוד הקרקע למקרים בהם היתרונות עולים על החסרונות. לפעמים נדרשות פעולות עיבוד קרקע כשרוצים לשלב (לקלטר) עשבי כיסוי לתוך הקרקע או אם מתעורר צורך לרסן עשב שוטה, אבל פרט למקרים אלו, עדיף מה שפחות להפריע למרקם האדמה.
הפרעות אדמה אחרות. הסרת שכבת קרקע עליונה ((topsoil בעת עבודות בנייה היא הרסנית לפטריות. גם דחיסה ושחיקה של האדמה היא הרסנית לתפטיר. בחווה מעובדת, יש בדרך כלל יותר חיידקים מאשר פטריות במונחים של ביומסה (משקל). אולם ביער, יש פי 5, 10, 100, אפילו 1000 יותר ביומסה פטרייתית מאשר חיידקית! הסיבות העיקריות לפער עצום זה הם העדר החריש, הקציר, הדחיסה והשחיקה ביער, בתוספת העדר שימוש בחומרי הדברה שונים, יחד עם מגוון גדול של מיני הצמחים הגדלים ביער.
אז אם לסכם, הפטריות הן אורחות רצויות באדמתנו. הן שם באופן טבעי ואם רק נניח להן או אפילו נעודד את גדילתן, הן יעשו את העבודה להן הן נועדו – בניית אדמה והשבחתה, תמיכה בבעלי-החיים (או מיקרואורגניזמים?) והגברת שגשוש הצמחים.
מתבסס על מאמר של ג’ודי סקוט מאוניברסיטת מדינת אורגון