“מגיע לתחנת הרכבת?”
“עלה”, ענה לי נהג מונית השירות מבלי לעצור מספירת המטבעות שבידו.
עוד רבע שעה יוצאת הרכבת מהתחנה.
המונית הייתה כמעט מלאה.
הדלת נסגרה והנהג התחיל בנסיעה איטית, עדיין סופר את המטבעות שבידו.
עבודות בכביש, הנהג האט את נסיעתו. עוד 11 דקות ליציאת הרכבת.
“ממי ה-20 שקלים?”
“ממני, לתחנת הרכבת”.
הנהג הושיט את ידו אחורנית עם העודף והעביר לנוסע שמאחוריו, וזה העביר לנוסע מאחוריו, ולנוסע שמאחוריו, עד שהעודף הגיע לידי. נראה שהנוסעים הקבועים מתורגלים ביצירת שרשרת הידיים הזו.
זרעי מורשת (Heirloom) הם זרעים ממקור האבקה פתוחה שמטופחים ע”י קהילות אנושיות לאורך הדורות. אלו הם זרעים שעוברים מדור לדור, מיד ליד ויש להם קשר היסטורי לתרבות המקומית. בעבר כל חקלאי או אזור חקלאי גידל ושימר את זן העגבניות הרצוי להם ולא קנה זרעים מחברות גדולות. זרעי המורשת נזרעים ונובטים והופכים לירקות, בעלות תכונות ידועות ורצויות לחקלאי המקומי
אולי אבאר קודם כמה הגדרות בסיסיות בנושא זרעים.
זרעי האבקה פתוחה (open pollination, O.P): זרעים של ירקות שעברו האבקה ללא התערבות אדם, על-ידי חרקים או בעזרת הרוח. אבקנים מצמח האב פוגשים שחלה מצמח האם וכך נוצר הפרי. אלו זנים מיוצבים מבחינה גנטית ולכן הפרייה של שני פרטים מאותו הזן יציג צאצאים בעלי תכונות דומות. המונח האבקה פתוחה מתייחס לטכניקה האגרונומית של ייצור הזרעים שבה ניתן לבצע האבקה על ידי גידול בשדה פתוח (האבקה פתוחה ולא מכוונת).
זרעי המכלוא (hybrids): אלו הם זרעים, שנוצרו מהכלאה מכוונת של שני זני האבקה פתוחה (O.P). ההכלאה נעשית בידי האדם, במטרה ליצור צמחים שמותאמים טוב יותר למערכת התעשייתית שיצרנו (מונוקלטורה, שינוע ארוך, מכירה בסופרמרקטים גדולים וכו’). בעצם, האדם בוחר את הקומבינציה הגנטית המיטבית לצמח מסוים, ולכן זני מכלוא בדרך כלל עמידים יותר, מניבים יותר יבול ובעלי זמן מדף ארוך יותר מאשר כל אחד מהוריהם. הזרע מכיל תערובת גנטית של שני הוריו, אך כיון ששני ההורים הם זני האבקה פתוח (O.P)שונים, זן המכלוא מכיל תערובת גנטית. בדור הראשון, כל זרעי המכלוא זהים לזה מבחינה גנטית, אך בדור השני האחידות מתפרקת. רובם המוחלט של זרעי הירקות כיום הם זני מכלוא המיוצרים על ידי חברות זרעים בצורה מתועשת. “פעם למלפפון היה טעם של מלפפון”, “אתה זוכר את טעם העגבנייה שהייתה בבית של ההורים?” כל אלו משפטים שמעידים, שמשהו אבד בדרך: הרווחנו (מי הרוויח?) ירקות עמידים ונוחים להפצה, אך איבדנו תכונות אחרות של הירקות: טעם וריח. היום עושים הרבה מאמצים להשיב גם אלמנטים אלו בשיטות שונות.
רוב החקלאים של ימינו נמצאים במין מלכוד מסוים: הם קונים זרעי מכלוא מחברות הזרעים הגדולות כל שנה מחדש, ומפתחים בהם תלות. אין להם יכולת לייצר לעצמם זרעים, מכיוון שאיסוף ושימוש בזרעי זני המכלוא (הזרעים שאם היו אוספים מהיבול שלהם) יניב צמחים עם תכונות בלתי צפויות (עגבניות חסרות צבע, מלפפון ללא זמן מדף, אבטיח עם גרעינים). כך שחברות הזרעים הן המרוויחות הגדולות מהסיפור, כל שנה יש להן בלעדיות על מכירת זרעים לחקלאים. כיום, 7 תאגידי זרעים שולטים על כ-70% מתעשיית הזרעים העולמית של גידולים חקלאיים, והן אלו שקובעות מה החקלאי יגדל ומה אנחנו נאכל
כשאנחנו זורעים זרעי מורשת, של זני האבקה פתוחה, אנחנו נקבל פרי או ירק עם תכונות ידועות וכמעט זהות לצמח האב, וגם הזרעים שנאסוף מהם יכילו תכונות אלו. דווקא התכונות שפחות רצויות לרשתות השיווק וההפצה הגדולות יעניינו אותנו יותר: טעם עסיסי, התאמה לאקלים מקומי, התאמה לגידול אורגני (כי ככה גידלו אותם בעבר), ותנובת פרי לא אחידה (אנחנו לא צריכים את כל העגבניות בשלות באותו שבוע, בניגוד לחקלאי שרוצה ביום אחד לקטוף את הכול).
כדאי לזכור ,שזני מכלוא יכולים להיווצר גם ללא כוונה ע”י הפרייה של זני צמחים שונים מאותו מין ונרצה להימנע מכך כי נקבל יבול לא צפוי ולפעמים לא טעים או מניב (לדוגמא: כרוב וכרובית, חסה מסולסלת וחסה ערבית, פלפל מתוק עם פלפל חריף ). כדי לשמור על זן הירקות שלנו טהור, ושלא יופרה ע”י צמח מזן אחר שגדל ליד ובכך יצור זן מכלוא עם צאצאים בלתי צפויים, פותחו שיטות שונות ואפשר לקרוא עליהן:
- זריעה במועדים שונים
- זריעה בחלקות שונות
- הפרדה פיזית של הצמח או הפרח משכניו
- גידול של מין אחד מכל זן.
קיימת בארץ מודעות לנושא, בעיקר בקרב העוסקים בגננות, בגידול אורגני, בפרמקלצ’ר ועוד. מידי פעם יש מפגשי החלפת זרעים, כמו זה שהיה בכנס הפרמקלצ’ר האחרון. אנשים מביאים את בנק הזרעים שאספו (רק זרעי מורשת 
כמובן) ומחליפים עם אחרים. יש משהו מאוד קהילתי ושיתופי במפגשים אלו.
יש כאלו בחווה האקולוגית במודיעין “חווה ואדם”, מכללת “פרמה” בבית נחמיה, מתחם אדמאמא, הבר-קיימא בתל אביב ובגינות קהילתיות ברחבי הארץ.
לסיכום אומר שזרעי מורשת נאספו עונה אחר עונה מירקות שגודלו במשך מאות שנים במקום מוגדר בעולם, כאשר בכל סוף עונה נאספו זרעים ושימשו לזריעת העונה הבאה. זני מורשת עברו טיפוח מקומי לפני שהחקלאות הפכה למתועשת, לפיכך הזנים מותאמים לגידול אורגני ובעלי תכונות מיוחדות שלא ניתן למצוא בזני ירקות שנוצרו בעת החדשה. הם לא מהונדסים גנטית ואינם עברו הכלאה עם זנים אחרים (מכלוא).
“מישהו צריך לרכבת?” שאל נהג המונית. הייתי שקוע במחשבות ולא שמתי לב שהגענו.
ראיתי מהכביש את הרכבת נכנסת לתחנה.
עשיתי חישוב זריז בראשי: המרחק לתחנה, בדיקה ביטחונית, העברת כרטיס, חציית המנהרה לרציף המתאים. הרכבת מחכה דקה בדיוק בתחנה – אין סיכוי להגיע.
שלחתי ווטסאפ שאני מאחר.
התיישבתי על הספסל ברציף הרכבת.
השמש הייתה עדיין גבוהה בשמיים.
עוד מעט הימים יתקצרו.
רוח קרירה נשבה.
החורף מתקרב.