ה-1 למאי, הוא יום הפרמקאלצ’ר הבנלאומי
זהו יום שמצוין בכל העולם, כמו גם בישראל, בארועים ופעילויות שונות שמטרתם לחשוף יותר אנשים לאתגרים הסביבתיים ולצורך שלנו לאמץ לצורת חיים וחשיבה קצת אחרת
יפה לראות שבכל שנה יש בארץ יותר פעילויות וארועים (ניתן להתרשם מהן כאן
להצטרפות לארגון הפרמקלצ’ר הישראלי, הכנסו לקישור
ועכשיו בואו נבין רגע את הבעיות העומדות בפנינו ובהכרת היכולות של כל אחד מאיתנו לתרום לשיפור המצב.
מצב החקלאות היום
החקלאות התעשייתית התפתחה בעקבות המהפכה הירוקה בשנות ה50 של המאה הקודמת. מיכון כבד הוכנס לשדות, החל שימוש נרחב בדשנים כימיים, קוטלי עשבים, וקוטלי מזיקים, בע”ח נכלאו בהמוניהם במכלאות ענק לצורך תעשיית המזון, החלה כריתה מאסיבית של יערות גשם, ומאוחר יותר החלה אף התערבות בתכונות הגנטיות של הצמחים. אם אחת ההגדרות של מדבר היא אזור שהתנאים בו מאפשרים מחייה לאוכלוסייה קטנה מאוד של צמחים וחיות, אז החקלאות התעשייתית יוצרת מדבריות ענק של גידולים בודדים, לעיתים מהונדסים גנטית – שטחי מונוקלטורה.
למרות השקעת המשאבים האדירה בשדות אלו, בעיות רבות עדיין נותרו ללא פתרון בחקלאות התעשייתית. בעיות כגון: איבוד וסחף קרקע פורייה, איבוד העושר הביולוגי והחיים בקרקע, חלחול כימיקלים למי תהום, תלות בדלקים ומחצבים מתכלים, פגיעה במגוון הביולוגי, בעיות תברואתיות ואתיות בחקלאות בע”ח אינטנסיבית, ובעיות ריכוזיות של תאגידים ועוד
אומנם החקלאות התעשייתית מאפשרת את האכלתם של מיליארדי אנשים בטווח הקצר, אולם השיטות הנהוגות בה הורסת את הסביבה הטבעית, מתישות את האדמה ומדללות את משאבי כדור-הארץ ובכך מובילות להרס החקלאות בטווח הארוך יותר.
חקלאות מתישה מול חקלאות משקמת
כאמור, המונוקלטורה, המאפיין את החקלאות התעשייתית, הוא הנוהג של גידול יחיד על פני שטח רחב. באופן זה ניתן לתת לכל הצמחים בשדה תנאים אחידים וטיפול אחיד כגון סוג הקרקע, דישון, השקייה, ריסוס נגד מזיקים.
גידול יחיד בתא-שטח נתון הוא נדיר בטבע מכיוון שיש קושי לקבל בצורה זו מערכת אקולוגית מתפקדת ויציבה ולכן יש צורך בהשקעת משאבים רבים במערכת מונוקלטורית זו בכדי שתניב לאורך זמן: דישון, הדברת מזיקים ועשבים, מערכות השקייה, זריעה תכופה, חריש עמוק, והכנסת מיכון כבד. תוצאות הלוואי של שיטות אלו הן דילול מתמיד במשאבי הקרקע, זיהום מי תיהום, צמצום מגוון ביולוגי, התפשטות של מחלות צמחים, וקושי להילחם בחרקים ומכרסמים שמתרבים במהירות נוכח זמינות רבה של המזון החביב עליהם.
]
אבל אפשר גם אחרת: מזה עשרות שנים בכל העולם מפתחים חקלאים פרטיים והתארגנויות שונות כגון ארגון הפרמקלצ’ר חקלאות מסוג אחר, חקלאות משקמת, חקלאות בת-קיימא.
שיטות אלו מסתמכות על כוחות הצמיחה וההתחדשות של הטבע, ניצול דפוסים ותבניות טבעיות ועל שימוש ואגירה של אנרגיות מתחדשות.
שנוי התפיסה מחקלאות מונוקלטורית לחקלאות פוליקלטורית והוליסטית הוא בבסיס החקלאות המשקמת. שיטות אלו יכולות להיות מיושמות בשדות חקלאיים גדולים, בחצרות בתים ובשטחים ציבוריים
יצירת מגוון ועושר ביולוגי אשר מייצבים את המערכת, יצירה ועידוד של יחסי גומלין בין רכיבים שונים: צמחי תועלת, מיקרואורגניזמים מועילים וחיפוי נכון של הקרקע. עידוד תהליכי סוקסציה טבעיים, בניית בתי גידול למגוון אורגניזמים, ויצירת מערכות יערניות מניבות, יציבות וקלות לתחזוקה הידועות כיערות מאכל. עידוד חלחול מים והעשרת המאגרים התת-קרקעיים יחד עם צמצום הנגר העילי וסחף הקרקע. כל אלו משמרים את משאבי הקרקע וכוחות הריפוי הטבעיים הקיימים בה.
קיימות עירונית
רוב תושבי המדינות המערביות חיים בערים צפופות, ולכן חשיבות רבה ניתנת ע”י ארגון הפרמקלצ’ר וארגונים אחרים להפיכת הערים לבנות-קיימא. הכנסת סטנדרטים אקולוגיים בתכנון ובניית בתים בתחום הבידוד, חסכון אנרגטי, ובנייה מחומרים מקומיים ו/או טבעיים מצמצמים את הוצאות התחזוקה, השימוש בדלקים מתכלים וההשקעה האנרגתית במחייה.
התקנת גגות סולריים, מחזור פסולת, ניצול מים אפורים יצמצמם משמעותית את צריכת האנרגיה של הערים.
פיתוח מאסיבי של הצמחייה בערים, סביב ועל הבתים כדי למזג את האקלים המקומי, בשטחים ציבוריים ובגינון העירוני ולהופכו לפונקציונלי כדוגמת יערות מאכל, ובה בעת להפוך את הגינון העירוני לבר-קיימא יחסכו בהוצאות תפעול של המועצות והערים.
השטח העירוני של הגגות והקירות הוא עצום ויכול להיות מנוצל בחלקו לגידול מזון, להתארגנויות קהילתיות, ליצירת פרנסה, לשיפור איכות האוויר והחיים בעיר, ולצמצם משמעותית את מרחק ההובלה מ”השדה לצלחת” על כל המשתמע מכך.
לקיחת אחריות של התושבים על הרחוב בו גרים, השכונה והעיר יכולים ליצור חזרה אל החיים בכפר ולשבור את התבנית הברורה של חצרות וגדרות. אנשי מקצוע ובעלי מלאכה שיחזרו לעבוד בתוך הקהילה יתרמו לאווירת המקומיות ולחיזוק החברה המקומית. שיתוף של כלי עבודה, כלי בית, עודפי מזון מהגינה יחזקו את שותפות הגורל והאחריות הקהילתית.
אחרית דבר
שינוי דפוסי הצריכה שלנו (מקומיות, פחות מותגים, קשר אישי עם המוכר המקומי, צמצום הצריכה, החלפה ושיתוף, חלוקת עודפים), עבודה ומסחר קרוב לבית, תמיכה בחקלאים מקומיים, לקיחת אחריות על השכונה שלנו יכולים להביא שינוי גדול.
דרישה צרכנית ברורה לקבל מוצרים חקלאיים שגודלו בצורה אחרת, תוך התחשבות במשאבי הכוכב ושיקום הקרקע תעודד אות החקלאים לאמץ שיטות אלו. כמו שקרה בצורה מוצלחת עם סימון מוצרים שלא נוסו על בעלי חיים, מזון ללא מונוסודיום גלוטמאט, שומן רווי או גלוטן והחובה לציין רכיבים וערכים תזונתיים על כל מוצר.
למרות שרוב העולם המערבי חי בביטחון תזונתי, עננה כבדה מרחפת מעל כולנו. האם מציאות כזו יכולה להמשך לאורך זמן? האם נוכל להשקיע כמויות אנרגיה עצומות כאלו במערכות חקלאיות מותשות, ועוד ממקור אנרגיה שהולך ומתכלה? האם אפשר לגדל מזון בריא יותר ובעל ערכים תזונתיים גבוהים יותר? האם אנחנו רוצים לחיות בערים כמו שהן נראות כיום, ושרק הולכות ומצטופפות? כמה עוד יכול הטבע הסובב אותנו להכיל עד שיקרוס? אם לא נתעורר מהר, נשאיר לדורות הבאים כוכב פצוע ומדמם, עם משאבי טבע מדוללים ועם טבע פגוע ללא אפשרות כמעט להחזירו למה שהיה פעם.
כשרואים יותר ויותר קומפוסטרים ברחובות, הטמעה של גינון עירוני-בר קיימא ע”י העיריות, תחילת שימוש במיקרואורגניזמים מועילים ע”י חקלאים, גגות ירוקים שצצים כמו פטריות לאחר הגשם, יערות מאכל שקמים בשטחי מועצות מבינים שיש עוד תקווה.
זרעי המהפכה הירוקה נזרעו כבר מזמן, ראשוני הצמחים מלבלבים וחלקם אף הנצו. ועכשיו זרעים רבים מופצים ע”י הרוח.
תפסו אותם, זרעו אותם בחלקתכם, העניקו תקווה לדורות הבאים.
