“אנחנו אנשי הפרמקלצ’ר מגדלים אדמה, לא צמחים” כך הכריזה טליה שניידר בסיכום הסיור שערכה לנו בביתה.
‘איך מגדלים אדמה?’ אתם בטח תוהים
טלייה שניידר היא מדור המייסדים של הפרמקלצ’ר בישראל, האורים והתומים. מהראשונים שלמדו בחו”ל את התורה מהמובילים בתחום והביאו אותה לארץ הקודש.
אולי הגיע זמן לבאר את המינוח פרמקלצ’ר. אז ראשית, הבהרה: כל מי שתשאלו אתכם מה זה ובמיוחד כאלו שעוסקים בתחום יתן תשובה אחרת.
ולכן נלך אל המקור “האוביקטיבי” שהוא ויקיפדיה:
“פֶּרְמָקַלְצֶ’ר (מאנגלית: Permaculture; ממקור: Permanent Agriculture) או בעברית תַּרְבּוּת עֵדֶן (בתרגומה של טלייה שניידר) היא גישה חקלאית, שיטת תכנון סביבתי ופילוסופיה צרכנית המבוססת על תחזוקה של מערכות יצרניות בנות-קיימא הפועלות באמצעות משאבים זמינים בסביבה הטבעית המיידית.”
נשמע סבוך? הרשו לי לבאר: כל מה שתעשו לביתכם ולקהילה שלכם שישרת את הדורות הבאים זה פרמקלצ’ר בהתגלמותו: תכנון מערכות רבגוניות ויציבות לטווח ארוך, מיחזור, הגבלת צריכה, שמירה על הטבע והקרקע, ביסוס הקשרים הקהילתיים ועוד. זוהי פילוסופיה המתבססת על שיתוף פעולה עם הטבע, ועל היכולת שלנו להבין אותו ולתעל אותו לצרכינו תו”כ שמירה עליו.
אצל טליה שניידר, האדמה אכן גדלה. הררי אדמה נוספים על אלו הקודמים ומגביהים את הערוגות. לטענתה, זה סוג האדמה הטוב ביותר שניתן לייצר. רוב האנשים משלימים אדמה דרך קבלן (“שפוך לי כף של טרקטור”) או בשקים קטנים שקונים במשתלות. יש גם כאלו שמיצרים קומפוסט משאריות מזון שעם הזמן הופך לאדמה מזינה במיוחד.
טליה (והיא לא היחידה) מייצרת קומפוסט, כלומר אדמה, מהזבל האנושי שזו מילה מעודנת לצרכים שלנו.
ישנן טענות שכדי לייצר את כמות הקומפוסט הדרושה לחידוש האדמה שאמורה להזין משפחה חייבים לקמפסט את הצרכים שלנו.
לאנשים שעוד לא בשלים לכך, ישנן דרכים רבות לשפר (לטייב) את האדמה ובעצם לבנות אדמה חדשה וארחיב בהמשך.
“אבא, סיהאלו השתגע” קיבלו את פני צעקותיהם הנרגשות של הילדים
“אתה לא מבין מה הוא עשה? הוא חתך את כל העצים. סיהאלו השתגע”
אוקי, כמה שניות להתאפס. ילדים בני 4 ו-6 עם תפישת מציאות מעט שונה משלנו.
מבט ימינה, מבט שמאלה. משהו כאן שונה…
“אבא, סיהאלו השתגע” הם שבים ומתעקשים
הרבה שאריות עלים ירוקים על הרצפה, הרבה פחות צמחיה ממה שהיה בבוקר.
משהו אכן קרה כאן
“מותקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק, מה קרה כאן?!”
כדי לקצר את הסיפור, בתומי אמרתי לסיהאלו מה לעשות אך לא אמרתי לו במה לא לגעת. וכך מתוך רצון טוב ידו הייתה קלה על הדק המגל החשמלי.
הבנאדם עבד על אוטומט, וגם כנראה לא מבחין בין גידולי מאכל לעשב שוטה….
‘לא נורא’ חשבתי, משהו מצחיק לספר לנכדים.
ערוגת הדגל שלי, שבה אני מנסה לבנות גילדת מאכל תוך כדי טיוב הקרקע כבר לא נראית כמו קודם.
בערוגה זו בעצם יישמתי את העקרונות המרכזיים של טיוב קרקע ואת חלקם כבר הזכרתי בפוסטים קודמים. עקרונות אלו כדאי לכל מי שמגדל ירקות ליישם:
-
אדמה עשירה מאפשרת גידול אניטנסיבי. שימו לב לחיפוי העלים המאסיבי. בנוסף, צמחי חיפוי: תרד, קישוא וריג’לה. מקבעי חנקן: אספסת ותלתן. מרחיקי מזיקים: בזיליקום ושום. מגוון צמחיי מאכל: סלרי, פטרוזילה, צנון, עגבנייה ואבוקדו מציץ מאחור. שימוש בצמחים מקבעי חנקן. אשר בעזרת סימביוזה עם חיידקים בשורשיהם הופכים את החנקן שבאוויר (ויש המון!) הלא זמין לרוב הצמחים לחנקות הזמינות לכלל הצמחים. למי שיכול כדאי לשלב גם עצים (כליל החורש, אלביציה, מכנף, שעועית הגלידה), גם שיחים רב-שנתיים (אחירותם, רותם, אספסת השיח) וגם זריעה של חד-שנתיים שאגב גם נותנים כיסוי קרקע מצוין (אספסת, תלתן, בקיה, וכל הקיטניות כגון תורמוס ואפונה ריחנית).
- שימוש בצמחים מסוג Dynamic accumulator. דיברתי עליהם בפוסט הקודם. אלו צמחים שאוגרים בעלים שלהם מינרלים בצורה מוגברת ובכך מעשירים את הקרקע סביבם (כאשר העלים שלהם נופלים או נחתכים). יש מגוון רב של צמחים כאלו כגון ארטישוק ירושלמי, צנון לבן, עולש וקומפרי המתחפרים באדמה או שן הארי, סרפד, אכילאה
- שימוש בקומפוסט. שכאן הרווח כפול: צמצום הררי הזבל שלנו והחזרת משאבים שנלקחו מהאדמה. תחשבו שצמח שגדל ונקטף. יחד איתו נקטפים המינרלים שלקח מהאדמה (חנקן, פחמן וכו) ולכן חשוב להוסיף כל הזמן חומר אורגני נוסף ואיתו חומרי תזונה לצמחים.
- שימוש בחיפוי קרקע. קרקע היא ייצור חי. בטבע הירוק לא תראו אדמה חשופה ללא צמחיה או חיפוי אורגני כלשהו. חיפוי הקרקע (אם חי או מת) הוא בית גידול לחיות קטנות מועילות, פטריות וחיידקים שבונים את הקרקע ומקיימים יחסי גומלין עם שורשי הצמחים. הוא שומר על לחות הקרקע ומגן עליה מקרינת השמש. חיפוי רצוי כדאי שיהיה מחומר אורגני כגון רסק יער או עלים יבשים ובכך נשיג גם אפקט של קומפוסטציה. חיפוי קרקע חי מצוין זה צמחים שמתפרסים כמו משפחת הדלועים או קיטניות שגם יקבעו חנקן.
- שימוש במגוון מינים. פרט לתועלת שיוצא לנו בקבלת יבול שונה ולא משעמם, זה בעצם סוג של פיזור סיכונים. כי צמחים שונים נתונים למתקפות מצד מזיקים שונים או לחילופין מושכים חרקים שונים (וחלקם כגון חיפושית משה רבנו, מועילים לנו). מערכת רבגונית (פוליקולטורה) בהכרח יציבה יותר ממערכת חדגונית (מונוקולטורה).
השאיפה היא ליצור קרקע אוורירית עם חומר אורגני רב. קרקע שאתם יכולים בקלות לדחוף שאת האצבע שלכם פנימה בלי הרבה התנגדות. זהו בעצם חיקוי ואימוץ העקרונות שמתרחשים ביערות. קרקע איכותית ועשירה נוצרת כל הזמן.
אז קצת צמחי כיסוי נקצרו, כמה שיחי עגבניות וכמה צמחים נוספים. לא נורא, נבדוק את יכולת השיקום של המערכת.
התקשרתי לסיהאלו בערב לשאול מה נשמע
“או מותק, אישה שלך טובה טובה. נותנת לסיהאלו אוכל והוא אוכל, נותנת מים. אישה טובה טובה”
“גזמת יותר מדי צמחים ופרחים” אמרתי ומיד התחרטתי. בשביל מה…
“אישה שלך טובה טובה. אומרת לסיהאלו לא לזרוק אבנים. לא זורק. אומרת לא לחתוך עצים. לא חותך. או אישה שלך טובה טובה”.
“כן סיהאלו. אישה שלי טובה טובה”
אז את הפוסט הזה אני מקדיש לחלי, זוגתי, שהיא אישה טובה טובה