מיקו מה? מיקוריזה. יחסי גומלין בין צמחים למיקרואורגניזמים בשורשיהם

לפני המעבר לביתנו החדש לכרכור, החלטנו להסב חדר אחד לקליניקה, בה זוגתי תוכל לטפל במטופלים או להשכירה למטפלים אחרים.

זו הייתה תקופה אינטנסיבית, בה נסענו תכופות לכרכור מביתנו שבמרכז (טוב, בעיקר זוגתי). בזמן שרחל השגיחה על עבודת השיפוצניק והסבירה לו היכן בדיוק למקם משקופים ושקעים, אני מדדתי בחוץ את השטח, את המיקום המדויק של העצים וגם בדקתי את סוג הקרקע. וזאת כדי לייצר תרשים בסיס לתכנון עתידי של השטח.

“משה, אני מבקש שלא תשפוך על האדמה צבע או טרפנטין”, ביקשתי מהשיפוצניק.

“זה בסדר, זה נספג מהר וגם ישטף עם הגשם”.

“משה, זה הורג את החיידקים והפטריות באדמה. לא כדאי” ניסיתי להסביר.

“אני מקווה שאתה לא נותן טרפנטין לילדים שלך כשהם חולים”, צחק וחזר לעבודתו.

יש בגופנו יחסי גומלין (כאשר שני הצדדים מרוויחים) סימביוטיים בין אינספור חיידקים (בעיקר במערכת העיכול). מספר החיידקים גדול פי 100 ממספר תאי גופנו. לפלורה הטבעית הזו יש חשיבות רבה בשמירה על גופנו בריא, ובשנים האחרונות מגלים עוד ועוד תפקידים שיש לחיידקים אלו. ישנן טענות מרתקות שלכל אדם יש פרופיל גנטי אנושי, הגנום, ולצידו יש פרופיל גנטי חיידקי, הגנום השני, ושניהם יחדיו מקיימים את המכונה המופלאה הזו שנקראת גוף האדם.

גם צמחים מקיימים יחסי גומלין עם מיקרואורגניזמים (אותם יצורים קטנים כמו חיידקים ופטריות) שחיים בחדווה בשורשי הצמחים.

דוגמא לשני סוגי יחסי גומלין מרתקים הם:

1. חיידקי ריזוביום שחיים בואקולות בשורשי צמחים ומקבעים חנקן אטמוספרי.
2. פיטריית מיקוריזה, המגדילה את שטח הפנים של השורש ועוזרת לו לספוג יותר חומרי תזונה מהסביבה.

המדענים והחקלאים מבינים שיש עולם ומלואו מתחת לפני האדמה, עולם שקיים כבר מאות מיליוני שנים. זהו עולם שקט וחבוי, אך בעל חשיבות עצומה.

קיבוע חנקן ע”י חיידקים בשורש צמחים.   יסוד החנקן הוא אבן בנייה חיונית מאוד בבניית חלבוני ותאי הצמח. החנקן, שנמצא באטמוספירה (78% ממנה!), אינו זמין לצמחים במצבו האטמוספרי אלא רק בצורה של חנקות (תרכובות חנקן כגון יוני אמוניה, או יוני ניטרט). מי שהופך את החנקן לחנקות הלא הם ידידנו החיידקים. ישנם חיידקים החיים בחופשיות באדמה ועושים זאת (תהליך ניטריפיקציה), וישנם כאלו שחיים בצמידות לשורשי צמחים. משפחת חיידקי הריזוביום יוצרת מושבות חיידקים, שנראות כשלפוחיות קטנות הצמודות לשורשי הצמח. לאורך מיליוני שנים נוצרה כאן מערכת שיתוף פעולה (סימביוזה) בין הצמחים והחיידקים. החיידקים מקבלים מהצמח סוכרים (שנוצרים בתהליך הפוטוסינטזה) ובתמורה מייצרים עבורם חנקות. סימביוזה זו מתרחשת בעיקר בשורשי צמחים ממשפחת הקטניות. ולכן אנשי הפרמקלצ’ר אוהבים לשלב קטניות בגילדות צמחים.

אז מה אפשר לעשות עם נתון זה?

לשלב בערוגה או באדנית צמחים מקבעי חנקן. אפשר רב שנתיים, כגון אספסת השיח, אחירותם, פרחים כגון תורמוס ואפונה ריחנית או צמחים חד שנתיים (“זבל ירוק”) מסוג תלתן, אספסת או בקיה. למי שיש בוסתן או חצר עם עצים מומלץ לשתול עץ מקבע חנקן כגון כליל החורש, אלביציה, מכנף, שעועית הגלידה. מומלץ לשתול עץ מקבע חנקן אחד על כל עשרה עצים. בקרוב אעלה רשימה של צמחים מקבעי חנקן. ברגע שגוזמים את ענפי העץ או השיח, או שקוברים את הצמח החד שנתי באדמה, כמות דומה של שורשים מתפרקת באדמה (הצמח נוטה להגיע לשיווי משקל) ואיתו מתפרות הואסיקולות עם החיידקים ומשחררות חנקות לאדמה.

פיטריית המיקוריזה

מערכת סימביוטית נוספת היא בין פיטרייה לשורשי הצמח. מערכת זו נקראת מיקוריזה, ומבוצעת ע”י מספר סוגי פטריות. יש מספר סוגי מיקוריזה: פטריות שחודרות ממש לתוך תאי הצמח בשורש (אנדומיקוריזה) וכאלו שאינן חודרות (אקסומיקוריזה). המהות של תופעה זו על סוגיה השונים היא דומה: הפטרייה מקבלת מהצמח סוכרים ובתמורה מנגישה לו מהסביבה יותר מים וחומרי תזונה. הפטרייה מקימה סביב השורש רשת חוטים (תפטיר) אדירה, שמגדילה את שטח הפנים של השורש. שלוחות המיקוריזה ארוכות מאוד ויכולות להגיע לצמחים אחרים בסביבה. יש מחקר מדהים המחזק את ההשערה שצמחים יכולים לתקשר ביניהם, שהדגים שצמח שמותקף ע”י טפיל מעביר מסרים לצמחים שכנים באמצעות רשת המיקוריזה, והצמחים השכנים מגיבים בהפרשת כימיקלים כנגד אותו טפיל.

ניסויים רבים הראו, שאם משווים גדילה של צמח עם או בלי מיקוריזה, הצמח עם המיקוריזה גדול יותר ומניב יותר.

יותר מ85% מהצמחים מקיימים סימביוזה זו, וסביר שהפטרייה קיימת בגינה שלכם מבלי ידיעתכם. יחד עם זאת, יש מקרים שהמיקוריזה לא תתקיים, לדוגמה אם משתמשים (כמו הטרפנטין שמשה רצה לשפוך) במצע גידול קנוי, או אם האדמה חוותה עקה כלשהי, כגון חשיפה לחומרי ניקוי, דחיסה (מיקוריזה לא תגדל באדמה מהודקת).

תפטיר של פטריית מיקוריזה בשורש של צמח

השפעת המיקוריזה על גדילת עץ זית

מה אפשר לעשות עם זה?

כדאי למי ששותל צמח רב שנתי (צמח תבלין, שיח או עץ), שהתנובה או הגדילה שלו חשובים לו, להדביק את שורשי הצמח במיקוריזה. זה תהליך פשוט, בו מפזרים, לפני השתילה, מעט מהאבקה הקנויה על שורשי הצמח. ומה אם הצמח כבר שתול ורוצים להדביק אותו במיקוריזה? שאלה טובה. אז משתמשים בוקטור. הוקטור יכול להיות צמחים שגדלים מהר, כגון אספסת או תלתן, וטרם הזריעה נדביקם במיקוריזה. הפטרייה תינשא על גבי שורשי האספסת עד לשורשי הצמח השני. הדבקת זרעים במיקוריזה היא פשוטה מאוד. טובלים את הזרעים במרק מיקוריזה (מים עם מעט מאבקת הפטרייה) ואז זורעים אותם בסמוך לצמח המטרה.

מיקוריזה אפשר לקנות אצל הדס וסער מפרויקט יער המאכל בקדרון

אז לפני שאתם שופכים צבע או טרפנטין על האדמה, תחשבו אם זה מקום שתרצו לשתול בו משהו בעתיד. ובכל מקרה מי שמחפש שיפוצניק טוב יכול לפנות אלי 🙂