מכירים את התחושה שאתם יודעים שעשיתם משהו כמו שצריך? שאותו משהו יחזיק לאורך זמן?
זה קרה לי השבוע, כאשר בניתי לילדים בית על העץ. אמנם לא בית למהדרין, אולם אפשר לקרוא לזה פלטפורמת תצפית. את הענפים הילדים אספו בקפידה רבה בשדה ליד הבית, את החבלים בחרו בזהירות וסחבו מהמחסן. ואני קשרתי את הענפים בהקפדה יתרה, ויצרתי מהם משטח על עץ התאנה המשקיף לרחוב. הילדים העלו גיטרה ומטאטא לעמדת התצפית, ומאז מבלים זמן ניכר בצפייה במתרחש ברחוב.
אני מאמין בהשקעת אנרגיה חד-פעמית כדי שתישא פרי למשך זמן רב. זה מה שאני מכיר. זה נכון לחיים: חינוך ילדינו, התזונה שאנו מכניסים לגופנו, בניית יסודות הבית וכמעט כל תחום אחר. וזה נכון גם בחקלאות או בגינון הביתי.
שתילת ירקות או צמחים על אדמה ענייה ומהודקת תדרוש מאתנו מאמץ רב ותניב יבול עלוב. עדיף להשקיע פעם אחת ולקבל מערכת פורייה שדורשת תחזוקה מעטה. צמחים שיגדלו על מצע עשיר, מנוקז, ליד צמחי תועלת – יצמחו מהר יותר, יניבו יותר פרי ויהיו עמידים יותר לפגעים וטפילים.
ולכן נרצה לבנות ערוגה שתקיים את עצמה, או תאפשר, עם מעט עזרה מצדנו, לגדל צמחים בריאים וחיוניים. ערוגה כזו לא צריך לדשן במשך שנה. זה די קוסם, לא? לעבוד פעם אחת קצת יותר קשה ולנוח שנה.
בניית ערוגה כזו היא פשוטה מאוד. שיטה זו נקראת “ערוגת שכבות” או “ערוגת לאזניה”, וזוהי שיטה אהודה מאוד בפרמקאלצ’ר, מהסיבות שכבר הזכרנו: מינימום מאמץ ומקסימום תנובה.
המטרה או הייחוד של ערוגת השכבות היא, בניית ערוגה שתהיה תחוחה (לא מהודקת), מנוקזת היטב, ועם הרבה חומר אורגני זמין לצמחים. יותר מזה: הערוגה בנויה בצורה חכמה כך, שהשכבה העליונה מכילה חומר אורגני מפורק, שיזין את הנבטים הזעירים והרגישים, ושכבות תחתונות, שמכילות חומרים אורגנים לא מפורקים, שיתפרקו לאורך הזמן ויזינו את השורשים העמוקים יותר. בעצם, יש בה חלוקה או שכבותבמימד הגובה ומימד הזמן (ככל שיעבור יותר זמן, יותר חומר אורגני יהפוך לזמין בשכבות התחתונות. מעין slow-release של הגנן הביתי). בנוסף, בערוגה זו משתדלים להשתמש בחומרים ממוחזרים, כך שהיא מאוד אקולוגית.
למי שאין שטח אדמה, יש אפשרות ליישם עקרונות אלו באדנית גדולה. גם באדנית צמחים צריכים ניקוז טוב, וחומר אורגני זמין. כמובן שמי שמעדיף יכול לקנות מצע שתילה במשתלה ולקבל יבול נהדר (אבל זה לא אקולוגי ולכן אנחנו פחות מעדיפים את זה).
אז איך בונים ערוגת שכבות:
שלב 1 (לא חובה): בניית מסגרת עץ ברוחב מטר אחד שזהו רוחב סטנדרטי שמכל צד נוח לרכון עד אמצע הערוגה (לגבי אורך, כמה שתרצו). המסגרת תומכת באדמה המוגבהת. ללא המסגרת הערוגה תזלוג לצדדים, וזה גם בסדר. אפשר לאלתר מרעפים, קליפות גזע של דקל, תוחם דשא ועוד.
שלב 2 (לא חובה): הוצאה החוצה של 5-10 ס”מ אדמה עליונה משטח הערוגה אל ערימה בצד (אח”כ נשתמש באדמה זו). זוהי אדמה איכותית שנקראת topsoil ויש בה הרבה חומר אורגני. נרצה להשתמש בה בשכבות העליונות. נא להפעיל שיקול דעת. כי אם אתם מקימים את הערוגה באזור חולי, או עם אדמה ענייה או על דשא אז וותרו על שלב זה.
שלב 3 (לא חובה): זה טריק נחמד. אם אתם מקימים את הערוגה על דשא או עשבייה ולא מתחשק לכם לשרש את העישביה (אנחנו לא אוהבים לעבוד קשה אם לא צריך), אז מניחים שכבה של קרטונים או שטיח בד (שטיח סיני זה מצוין), שתעכב את הנביטה הלא רצויה. שכבה זו מתפרקת עם הזמן והופכת לחומר אורגני זמין לצמחים.
שלב 4 (לא חובה): וגם זה טריק נחמד. אפשר לשים רשת לולים או זבל לא מתכלה, כדי למנוע מחולד לחפור תחת הערוגה. גילוי נאות, לא עשיתי את זה אף פעם. רק קראתי וזה נשמע לי נחמד.
אז עד עכשיו השלבים לא היו חובה. כבר עברנו 4 שלבים ולא עשינו כלום. נחמד הפרמקלצ’ר הזה, נכון?
עכשיו אין ברירה ויש להפשיל שרוולים.
שלב א‘ (אני מתחיל ספירה חדשה כדי שלא תחשבו שיש הרבה שלבים בסך הכל): הנחת ענפים, זרדים או כפות תמרים יבשות. זו השכבה שתעזור בניקוז, ויקח לה הכי הרבה זמן להתפרק ולייצר חומר אורגני בטווח הארוך.
שלב ב‘: הנחתמ 5-10 ס”מ של שכבת אדמה. אדמה כלשהי שיש לכם זמינה, עדיף topsoil.
שלב ג‘: הנחת 5-10ס”מ של עלים יבשים. זוהי השכבה שתייצר חומר אורגני בטווח הבינוני. אנא דאגו שהעלים שאתם אוספים יהיו ללא זרעים של העץ ממנו נפלו, אחרת תהיה לכם נביטה אדירה של עץ. לא כדאי (מניסיון L)
שלב ד‘: הנחת שכבת אדמה.
שלב ה‘: הנחת שכבת קומפוסט שהכנתם, או, לחילופין, אדמה שאתם מערבבים עם קומפוסט קנוי (פשוט מכיוון שהוא מאוד מרוכז ויכול לייבש את הצמחים בגלל ריכוז המלחים הגבוה שבו).
שלב ו‘: הנחת שכבת חיפוי קרקע מעלים או רסק יער (שזה שבבי עץ גזומים שלעיתים קק”ל משאירה כערמות ביער. ניתן גם לקנות במשתלות). שכבה זו שומרת על לחות הקרקע, מעכבת נביטה של צמחים לא רצויים ומייצרת רקב. היא גם מהווה בית גידול לחרקים מועילים. שימו לב שהיא מעכבת נביטה של צמחים עדינים כמו חסה ועלים אחרים (בניגוד למשפחת הדלועים שצומחים דרכה ללא הפרעה), ולכן כדאי לפזרה אחרי הנביטה, או, לחילופין, לשתול שתילים שהנבטתם טרם לכן במגשי הנבטה.
שלב אחרון: הנחת טפטפות ושתילה.
שלב אחרון אחרון: מזיגה של בירה קרה, ישיבה מול הערוגה תוך כדי טפיחה על השכם. עשיתם את זה. באמת שעכשיו, עם בחירת הזנים המתאימים (מי אמר גילדות צמחים?), לא תצטרכו לדשן אותה תקופה ארוכה.
“אבא, בוא רגע לבית-על-העץ” קרא לי עידו. רץ לפני ומוביל אותי בהתלהבות אחריו.
שני חיכתה לי שם גם.
“אבא, אנחנו רוצים שתבנה גם מדרגות, ופה מעקה”, שני הסבירה ועידו הצטרף “כן, וגם צריך להביא עוד ענפים מהשדה כדי לבנות עוד קומה”.
לא אמרנו שנה מנוחה?
