במעבר בין עונות מורידים מהבוידם את שקיות הבגדים של העונה הבאה, משאירים מעט בגדים מהעונה הנוכחית ומעלים את השאר לבוידם.
זה תהליך ארוך ומתיש שקורה בלילה אחרי שהילדים הולכים לישון. התברכנו בבני דודים גדולים, כך שתמיד יש אספקה של בגדים משומשים שעוברים אלינו. אנחנו מנצלים הזדמנות זו למיין ולהוציא מהמחזור בגדים שלא ראויים ללבישה (הגדרה פלואידית משהו. אני מזמין מישהו לשבור את השיא שלנו של חולצת תינוק שחלי לבשה בילדותה, ומבלי להסגיר את גילה אגיד שהחולצה בת יותר מ 30 שנה. אבל זה בהחלט מקרה קיצון. רוב הבגדים בני כמה שנים בודדות) .
ערמות על ערמות של חולצות ארוכות עבות, מכנסיים ארוכים דקים, שמלות חורף, כובעים וגרביים, סרבלים, שמיכות מעבר…..איכשהו בסוף אנחנו מוצאים את עצמנו מתגלגלים מצחוק, כנראה ממותשות, אל מול ערמות הבגדים שמצטברות על השולחן או המיטה.
לשמחתי, בביתנו החדש הארונות מספיק גדולים ויש מקום לכל הבגדים בארון. זה בהחלט שדרוג בחיים.
גם בגינה שלנו (או באדניות במרפסת) יש צורך בהערכות והכנתה לחורף.
מה כדאי לעשות:
צמצום משך ההשקיה ואף סגירת מחשב ההשקיה. צריך להיות עם אצבע על הדופק ולשים לב שאם אין גשמים סדירים (נגיד לפחות פעם בשבוע), יש לחזור ולהשקות.
גיזום ענפי עצים שעלולים להישבר. רצוי לגזום ענפים צדדיים או כאלה הנוטים למטה. עצים צעירים רצוי לתמוך ולקצר גובה צמרות במקרה שצמיחתם מהירה, כדי לאפשר התחזקות הגזע. אבל לא להתבלבל, גיזום מאסיבי נעשה בסוף החורף לפני שהעצים מתעוררים.
למנוע הצטברות מים בכלים או בורות כדי להימנע ממכת יתושים.
איסוף מי נגר. זה נושא מורכב ולכן מי שרוצה ירחיב את הקריאה באינטרנט. חשוב להבין שמי נגר מהערים הבנויות ברובם אינם מחלחלים למי תהום, זורמים למערכת הביוב ומתבזבזים, ואלו שכן בסופו של דבר כן מחלחלים מכניסים לאקוויפר את כל הזיהום ששטפו איתם בערים (בדו”ח משנת 2008 של האגודה לחקר לאומי של ארצות הברית נטען, כי נגר עילי אורבני הינו המקור הראשוני לאיכות מים ירודה בארצות הברית.)יש כמה דרכים להקטין איבוד מי נגר:
- הגדלת כושר ספיגת האדמה בשטח, וזאת על מנת לצבור יותר מים נקיים שיחלחלו למי תהום. נכון שהמים יגיעו לאקוויפר הכללי (וזה חשוב), אך גם השטח הספציפי שלנו יהיה רווי יותר. את כושר הספיגה של השטח ניתן להגדיל (וזה באמת על קצה המזלג) ע”י חפירת תעלות או שוחות (swells), שיגרמו למים להיקוות ולחלחל בשטחנו, במקום להישטף לביוב ברחוב – ואז ימהלו בים הכחול והגדול. את התעלות אפשר למלא בקומפוסט, רסק עץ, חצץ, חלוקי נחל ועוד. אופציה נוספת היא חפירת בורות חלחול (קטנים. קוטר חצי מטר על חצי מטר עומק) במקום שידוע שהמים עוברים דרכו. את הבורות נמלא באבנים כדי שלא נמעד לתוכם. המים יחלחלו דרך האבנים אל עומק האדמה. בנוסף, שימוש בחיפוי קרקע יגביר את כושר הספיגה והחלחול של האדמה (רסק יער, טוף ולא בטון).
- איסוף מי הגשמים מהגג. זה מאוד פשוט: למרזב מחברים צינור, שייכנס למיכל גדול (1-3 קוב בד”כ). בכניסה למיכל יעברו המים דרך רשת. אלו נחשבים מים לבנים (לא אפורים) ויכולים לעמוד זמן רב. על המיכל להיות שחור ואטום לאור.
- הנחת אבני מדרך או חיפוי קרקע כלשהו בשבילים. אחרת, הבית יהיה מלא בוץ כל הזמן.
- הרחקת שבלולים מערוגות הירק:
השבלולים פעילים בלילה או מיד אחרי גשם. הגשמים, הלחות, עלים יבשים (חיפוי הקרקע שלנו) והחסה הטעימה, מביאים את השבלולים לגינתנו. השיטות הטובות ביותר להרחקת שבלולים (ללא שימוש בכימיקלים כמובן) הן הבאת הטורפים שלו: תרנגול, קרפדות, לטאות, ציפורים, ומכרסמים שונים. כל אחד שיבחר את מי הוא רוצה לארח. שיטות אחרות הן איסוף ידני של השבלולים (זה לא כזה סיפור) והנחתם בזהירות הרחק מהגינה שלנו. כדאי גם לכוון את ההשקיה האוטומטית לבוקר ולא ללילה. מומלץ במקרה של ריבוי שבלולים להרחיק את חיפוי הקרקע משתילי ירקות החורף (נחזיר החיפוי בסוף החורף). פיזור מלח לא רצוי כי הוא יישטף וימליח את האדמה שלנו.
- בניית חממה:
מי שהולך להנביט בחורף צריך להגן על הנבטים הצעירים מפני הקרות וכמובן מי שרוצה להאריך את תקופת הגידול של ירקות הקיץ. אופציה נוספת היא להכניס את מגשי הנביטה הביתה ולהניחם ליד חלון מואר. חממה יכולה להיות מאוד קטנה ופשוטה לבנייה: פשוט כיסוי נילון על קונסטרוקציה מאולתרת.
- ניהול עשביית הבר:
לאחר הגשמים נחזה בנביטת צמחי בר ועשבים. אתחיל ואומר, שאני אוהב עשבים “שוטים” (את רובם המוחלט. יש יוצאים מהכלל אותם נעקור כמו סעידה ויבלית). הם מביאים תועלת רבה: הם בד”כ צוברים מינרלים חיוניים בעליהם, ולכן מצוינים להוספה לקומפוסט; הם גדלים במקומות שאף צמח אחר לא יסכים לגדול בהם; חלקם אכילים (ריג’לה, אספסת, סרפד, כף אווז) ולמרפא (אכילאה, אזוביון, לשון-פר). ובכל זאת, מי שמתעקש להוציאם, אזי עדיף מהשורש, כשהם עדיין צעירים והאדמה לחה. חיפוי קרקע (של צמחייה, עלים יבשים או רסק יער) יכול לצמצם משמעותית את נביטתם.
- שיקום האדמה:
זוהי תקופה מצוינת לשקם את האדמות שלנו ע”י הוספת קומפוסט, חיפוי עלים ורסק יער ותוספת של מיקרואורגניזמים. הלחות והגשמים יעודדו את הפעילות החיידקית והפטרייתית באדמה. מאגרי החומר האורגניים יגדלו והאדמה תהיה פורייה יותר עד האביב, עת שתילות הקיץ.
- הכנת הערוגה לחורף:
- שתילת ירקות חורף. כגון: עלים, בצל, גזר, כרוביים, ברוקולי, סלרי, שומר, צנון, סלק, אפונה ועוד. ירקות קיץ שנשתול בחוץ ולא בחממה פשוט לא יניבו פרי וגם לא בטוח שיגדלו (עגבנייה, דלועים). אני כמובן ממליץ לשתול כמה שיותר ירקות רב שנתיים: שעועית לבלב, תרד ניוזילנדי, תרד מלאבר, אספרגוס, ארטישוק, תות שדה, עץ המורינגה כמובן!, עירית, פלפל, ארטישוק ירושלמי, בטטה.
- באינטרנט קיים מפרט מצוין של ירקות, לפי העונות, וכמובן שזה גם מה שימכרו לכם במשתלות (לא תמצאו שום שתילי עגבנייה עכשיו, גם אם מאוד תתאמצו).
- וקצת פרחי חורף זה נהדר לנשמה: אמנון ותמר, לוע הארי, ציפורני חתול, סלסלי כסף, אפונה ריחנית ועוד.
בקיצור, לכל עונה יש את היופי שלה ואת הייחוד שלה. העצים מתכוננים לשלכת וצבעי העלים משתנים, לאט לאט ובהדרגה הטמפרטורות יורדות. זוהי תקופה יפה להתבונן בטבע, בנביטות ובלבלוב.
פעילות המזיקים פוחתת ולעומת זאת חרקים חדשים יופיעו באדמה הלחה שלנו.
והשקיעות כמובן עוצרות נשימה
והכי חשוב, ארון הבגדים של הילדים מסודר ומוכן.
